תקיעת שופר באספקלריא של גאולה

מה הקשר בין הזכרת עקידת יצחק בתקיעת שופר לחמאס וחיזבאללה, ואיך זה קשור לאחרית הימים?

המצוה העיקרית שיש בראש השנה היא כידוע מצות תקיעת שופר, כמו שנאמר (במדבר כט א) "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם".

טעמים רבים נאמרו למצוה זו שהיא כאמור מצות היום, רבנו סעדיה גאון ז"ל כתב עשרה טעמים (הובאו באבודרהם בהל' שבסדר תפילות ר"ה, עמ' רסט בהוצאת אושא), אמנם הטעמים מפורסמים למצוה הם שניים (שהם בעצם ארבע), טעם אחד כבר היה ידוע שמתפצל בעצמו לשני טעמים, שניהם קשורים לגאולה באופן מוצהר, ובנוגע לטעם השני, נגלה תיכף שגם הוא מתפצל לשני טעמים כשבמפתיע - גם להם יש קשר מעניין מאוד לגאולה.

1. הטעם המוכר ביותר לתקיעת שופר הוא - לעורר לתשובה, כדברי חז"ל (בבלי, ראש-השנה כו, ב) 'בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי - מעלי', וכמו שכתב הרמב"ם 'אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם' (פ"ג מהל' תשובה ה"ד). וטבעו של קול השופר לשבר ליבו של אדם ולגרום לו לשוב בתשובה. הקשר לגאולה כאן הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבלי, סנהדרין צז, ב) 'אין ישראל נגאלין אלא בתשובה', וככל שישובו בתשובה יותר יהודים בה במידה מתקרבת הגאולה.

מהביאור מדוע קול השופר גורם לתשובה נגזר טעם נוסף, ידוע שלס"מ יש שלוש כובעים, 'הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות [...] יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות - ונוטל נשמה' (בבלי, בבא בתרא טז, א), ואם באחת מבחינותיו הוא נפגע זה משפיע על כל יכולותיו, ועפי"ז מבואר בגמ' שתקיעת שופר נתקנה בין היתר 'כדי לערבב את השטן' (בבלי, ראש-השנה טז, ב), וציינו שם התוספות את פי' 'הערוך' על פי הירושלמי שמאחר 'לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו' (בבלי, סוכה נב, א) וכתוב על זמן הגאולה (ישעיהו כז יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ממילא כששומע השטן את קול השופר הוא חרד מאוד שמא בא יומו ואינו מקטרג, וממילא גם אינו מפתה את האדם וכך כשכבר אינו נגוע ברצון לחטוא מתאפשר לו למעשה לחזור בתשובה. ובזה באה לידי ביטוי בחינה נוספת של קשר לגאולה בטעם של ערבוב השטן.

2. להזכיר את אילו של אברהם אבינו ע"ה, וז"ל בעל ה'מנורת המאור' (נר ה, כלל ב, ח"א, פ"א, ומקורו מגמ' בבלי, ר"ה טז, א): "אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ואקבל תשובתכם ואצילכם מיד אויביכם ושוטניכם". נמצא שגם כאן יש קשר לגאולה שבזכות עקידת יצחק השי"ת יציל אותנו ויעשה באויבינו שפטים.

אבל ישנה עוד בחינה בעקידת יצחק שקשורה באופן ישיר לגאולה האחרונה ולתקופה המתוחה שבה אנו נמצאים כיום.

מבואר בזוה"ק (ח"ב לב א) בשלהי פרשת וארא, שלאחר דין ודברים בן ארבע מאות שנה שרו של ישמעאל פעל אצל הקב"ה שלצאצאיו יהיה חלק בארץ ישראל בזכות המילה, ובזה התקיימו בקשתו של אברהם (בראשית יז יח-כ) "לו ישמעאל יחיה לפניך" ותשובת ה' אליו "ולישמעאל שמעתיך", אלא שמאחר ומילת ישמעאל התקיימה רק בגיל 13 וללא פריעה, לכן נגזר שבשכרו הוא יזכה בדיורים בארה"ק כשהיא ריקה ולזמן קצוב שהוגדר מראש, שבסופו עם ישראל יקח בחזרה את השליטה על א"י, אבל עד אז הם למרבה הצער יעשו לנו רעות רבות וצרות (עיי"ש היטב בדברי הזוהר).

מה שמעניין כאן זה שבדומה לזוהר, גם יונתן בן עוזיאל כותב בתרגומו על התורה דברים דומים על הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם" (בראשית כב א) שם הוא מסביר אחרי איזה דברים מדובר, ומבאר שהיה דין ודברים בין יצחק וישמעאל בנוגע לירושת ארץ ישראל, ישמעאל טען בפני יצחק שהוא אמור לרשת את הארץ כי הוא חשוב יותר ממנו, שכן הוא מל בגיל 13 שבו היתה לו יכולת התנגדות והוא בכל זאת הסכים, ענה לו יצחק שבאותה העת היה כבר בן 36 שנה שאם ה' יבקש ממנו הוא יתן לו בו ביום את כל איבריו כולם. ואחרי דברים אלה - "והאלוקים ניסה את אברהם" כדי לתת ביטוי מעשי וביסוס לתשובתו של יצחק, שאכן התרצה לכך בחפץ לב כפי שאכן היה.

נמצא אם כן שבתקיעת השופר כשאנו מזכירים את עקידת יצחק, איננו רק מזכירים את זכות העקידה במסירותו של אברהם, אלא יש כאן רובד נוסף עמוק יותר, אנו למעשה מחישים את הגאולה בכך שאנו מזכירים להשי"ת שירושת ארץ ישראל היא שלנו עמו וצאן מרעיתו, שכן יצחק ניצח בויכוח עם ישמעאל כשהוכיח לו לבסוף שהוא אכן נאה דורש ונאה מקיים ומסר את כול כולו בחדוה קרבן לה', ועל כן יש לו לבורא ית' לסלק מכאן את הישמעאלים - 'עם הדומה לחמור' ולאפשר לנו להתגורר כאן באין מחריד ולהחיל את הבטחתו עלינו לצמיתות.

כתיבה וחתימה טובה.