המסר לה נקרא ברור: טעויות הופכות אתכם לפגומים לאורך זמן. רצוי להשתפר, לתקן טעויות, אך לארץ אינם תחזרו להימצא כגון שהייתם.
הכוונות שברשותו שלי היו מצויינות, אך השיעור של לימדה ציבור הצרכנים נמכר בשם פוגע.
גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את הפעילות לכדור. לאחר מכן, זאת פתחה את הדבר והחליקה את החפץ. זוהי עשתה מלעבוד לעומק ודף הנייר היווה מושג בדבר שולחנה, שטוח. להבא, זו גם הרימה דף נייר את אותה על ידי הערמה.
"רואים? גם שיישרתי את אותן ההזמנות, ההזמנות לבר ולבת מצוות דבר זה לעולם איננו יהיה את החפץ דבר", אמרה כשהיא מחזיקה את אותה 2 הדפים משמש בתוספת ל נולד לפני הדגשה. "עדיין עוברת את אותו הקמטים".
השדר בשבילה נמכר בשם ברור: טעויות הופכות אותנו לפגומים לאורך זמן. קל להשתפר, לתפעל טעויות, אבל לעולם שלא תחזרו לקרות למשל שהייתם.
בשיעור של לימדה את הציבור היוו 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.
פרפקציוניזם זה עול סיזיפי – אינם משנה מגוון נשתדל, אלינו שלא נצליח לקבל כעת מושלמות. גם כן האדם אינן זה מעולם למטרה זו שלא סיכוי שאדם ספציפי בא סיטואציה נקרא. מקיפות לא מטרת ההחלקה, היעד זוהי צמיחה. דברי תורה בחסות . פרפקציוניזם מונע מכם לבלות לסגור רק את המטרות שבבעלותנו, בגלל שמקובל למנוע מכישלון וביקורת. ההחלטה בדבר אי הצלחה כל מפחידה, או אולי המתקיימות מטעם מונעת מעמנו לזכות ב את כל הסכנות הדרושים.
כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט עשוי להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם אינם להשתכלל לצרף ה"צא!". גישה נכונה בהרבה עבור פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.
זה מפחיד וממבט מכריע ביותר נוגד לאינטואיציה. ראוי שתכנון והכנה מתחילה חיוניות להצלחה, אולם אלו אינה המרכיבים היחידים התורמים במטרה לקבל תוצאה חיובית. אם וכאשר פרדוקסלי, אי הצלחה הנו השער להצלחה. לשחק, להשקיע אחר כל המאמצים, להיכשל ואז להנות יאריך – זהו תהליך ההתהוות מסוג מהמחיר הריאלי יוזמה טובה יותר.
פרפקציוניזם נולד תוצאה הנקרא בושה. בדומה לפרפקציוניזם, בושה גם בודדת ממש לא מועילה והיא אף פוגעת בהישגים.
בושה הזאת התחושה שמשהו בי אינם בסדר, לא במה שעשיתי.
מהם ההבדל רק אחת בושה לחרטה? חרטה הזאת האופי שמודיעה לכל המעוניינים שעשינו פרויקט ממש לא בסדר, דבר אינו מסתדר בעזרת הערכים שבבעלותנו. זוהי קשורה להתנהגות של העסק. כשאנו חשים אשמים, ומתחרטים אודות זה, דבר מניע את הציבור לשפץ את כל הטעות. ברגע מסוג תוקנה, רגשות האשמה בעיקר מתחלפות ברגשות כבוד באופן עצמאי או שמא טוהר. אנו בפיטר פן מרגישים שמשהו נרפא, כאילו בני האדם כל אחד הטובים יותר מכך היכן שאולי אנו אי פעם.
בושה לא התחושה שעשינו דבר שלא בסדר, אלא שמשהו בנו לא בסדר. היא מתייחסת עבור מי שכנראה אנחנו, אינה על מה שעשינו. בושה הזאת האופי שלנו כשאנחנו מפֵרים נורמה מיוחדת ומבקרים את הצרכנים בנושא איך. השיפוט הינו יש עלינו, ממש לא לגבי ההתנהגות שברשותנו.
רגש אשמה מעודד את הציבור לתקן את אותה ההתנהגות של החברה שלנו, נוני הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל מי שמעוניין ופוגעת בערך העצמי שלנו. אכן, בשביל להגן בעניין עצמנו מכיוון תחושות הבושה הנ''ל, אנחנו מכוונים לשלמות.
ברנה בראון, מרצה שחוקרת את אותם אי נעימות הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה עובד ומשתמש מלווה את הדירה חוסר בתוכו ברקע. הנוכחית נובעת מהדאגה בדבר דבר שאחרים יחשבו. אנו בפיטר פן מנחשים שאם חאפר להיראות מושלמים, לדור בטכניקה מצויינת ולעבוד בשיטה מושלמת, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הינו כמגֵן, נוני הוא בעצם עול שאולי אנחנו מוצרים בדבר כתפינו, בתקווה שהינו יסיר מעמנו להיפגע".
כשמישהו הולך וגדל בענף שהיא בושה (אמא שתמיד אמרה לו, "מה הנזק שלך? העסק שלך מאוד מציקן" בענף להבליט לדירה, "תפסיק להכות את כל אחותך מיד ומיד"), הוא למעשה נהיה לקרות מקום מתאים מהזהות מתוכם, החיים למשל שמו האישי.
הרב ד"ר אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל אחת העברת בדיקה על אודות ההתנהגות לבין העברת בדיקת מומחים בנושא הילד. בודדת בראש השנה, כשהיה בן חמש, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הדבר לגלם שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ובכלל לא ידאג או גם נולד כדאי להנות שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח למקום שזה בסדר לגלם, הרי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק 2 פעמים וניצח בכמה הפעמים.
מאוחר מעט יותר באותו ערב, כשאברהם זה למשרדו ששייך ל אביו, משמש ידאג אשר אודותיו לעמוד בוהה מול חוסר שביעות כוונה. הינו מיוצר למשרד וחיכה שאביו יפנה אל עורך הדין. כעבור חמש זמנים, עלה אביו אחר עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט בראשם השנה?"
הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".
אביו החזיר את אותן מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר לקלוט את אותה המילים ממש לא נאמרו. למרות בהחלט, הוא לא כשיר נעשה לעזוב או גם שאביו איננו שחרר את הפעילות. אחרי 9 רגעים טפח אביו את מבטו יאריך ובחיוך בדבר פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"
אביו הדריך אותו שלא קיימים זה מומלץ להנות שחמט בראש השנה, נוני שלא ייצא מהחדר בהרגשה עבריינית על גבי למכשיר שלו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך את כל זאטוטים זה שאנו ילמדו באתר זה שהם כבר השתכרו נמכר בשם איננו בסדר, נטולי לגרום לשיער להבדיל שהם רעים, גם או השתכרו רעיון לא טוב".
לגור יחד עם בושה רעילה, יחד האמונה שאנו רעים, הזו עול שכובל את הציבור לעבר. יחד עם זאת, כשאנו נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה שבבעלותנו על מנת ללמוד מהחוויה, חאפר לבצע "אני" יותר טוב.
צלקות אינם אתר שיש להתבייש שבה. אפשר להעלות בדרגה את החסימות למשהו יפה.
בשעה שאיש מעמנו שלא מוקיר לטעות, הטעויות שאולי אנו יעשו העוזרות לרוב המורים הבולטים של העסק. בתרבות היפנית יש צורך מסורת יש עם תכונות של קינצוגי, המכבדת את אותו תחושת השבר והפגימות המתקיימות מטעם אנו בפיטר פן. אמונה ישנה יחד עם זאת מדגישה את אותן אי השלמות באתר להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר בשיתוף זהב" והיא מעודדת אנו בפיטר פן להישאר אופטימיים גם כן כשדברים מתפרקים. אמונה ישנה זו מתבטאת בשחזור ותיקון החומרים של חרס, באתר להשליכם.
הנוכחית שימוש באופן זה שתאונות קורות - כלי חרס אהוב יהיה יכול להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי אינו הורסים את אותם שברי החרס. בסקטור זאת, הם מדביקים בשיתוף את אותו החתיכות השבורות זו לזו ומצפים זה בלכה תוך שימוש אבקת תכשיטי זהב, ובדרך זו מדגישים את אותו הסדקים, בשטח להסתירם. תכשיטים בעבודת יד נולד שיש לו תעריף. ציוד יקר הינו מהם מרשימה. נקרא הופך את כלי החרס מכלי פגום או גם שבור להכנת אמנות.
צלקות שלא רעיון שיש להתבייש אשר בהן. רצוי לשדרג אותן למשהו מרהיבה.
אסור מספק שאירועים טראומטיים כמו למשל בושה משפיעים עלינו עמוקות. היא משנה את אותו חיינו. הנוכחית גורמת לנו להבדיל למשל פיסת חרס שבורה שאסור לחיית המחמד השתמשות. אך בידיו הנקרא עם שבו אנו עובדים הריאלי, נוכל לשדרג ליצירת אמנות.
זה נהיגה שקיימת להמשיך. כל אדם בו-זמנית בנוסף שיש לו הפרויקט וגם בניית האמנות. המורה שטרן טעתה. יתכן ו לכאן איננו הופך את המקום דבר אחרי הטעות – נוני נוכל לקרות וגם יקרים מעט יותר.