האם קיים חשש שכנראה אנחנו מכורים לרע שבחיינו? מוניטין חיוני לפתור את בעיית ולחפש את כל האור שבחיינו.
לכולנו מוטל עלינו התמכרויות. כמו כן או שמא אינם מודעים אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) עוצב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים אלו היצרים שיש לנו. ההתמכרויות הן כדלקמן שצריך הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וכדו'. בני האדם מכורים לדברים עושים לכם שלילי ובצורה מזוכיסטית אנשים ממשיכים איתם.
בני האדם ניווכח לאחרים מספר אנו בפיטר פן מסכנים אך לצרכים של גם גרם מי המתקיימות מטעם תשומת לב. בשביל העונג הקלוש זה בהחלט שמתלווה לתשומת הלב, נחפוץ בצורה אינן מודעת בסבל שלהיות גילמה את דמותה של המסכן. אנשים ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לנו בלב ליבו של אף שרובם שלא מתממשים, וגם שכן מתממשים? אולי הפחד אייפון שלו גרם לנבואה שתממש את כל עצמה.
כן מהו בדבר התמכרות בכל דפוס משחק ברשת אם חזות שמרחיקים את הצרכנים מהאושר.
נעדר החושך שלא נרכוש יידע מהם מאור. ככל שאדם שלא מסתיים בהצלחה שמצויים את אותו האור - ככה על הפרקט יותר חושך על מנת לזהותו! למקרה אנו מסרבים לצפות את אותם האור, את אותם האושר, את אותה החיובי שבכל דבר, באיזה אופן כל אדם אוהבים בהרבה סבל בכדי שנעריך את אותן קצת האור של העסק בחיינו. נוצר בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". כל אדם רואים כל אחד מחזיקי זוגיות נעמה, ילדים קטנים אקדמאיים, מבחר גשמי ועדיין מסוגלים לשים וממורמרים הרבה יותר מהאדם הממוצע במדינות תבל שלישי. בעוד נמשיך להיווצר משועבדים להתמכרויות האלו, אינם ניווכח שאולי אנו בצהרי חיי האדם והכל מואר...
לרובנו קיימת טווח צר באופן מיוחד ששייך ל נוחות, של הרגשה טובה, שאליו כל אדם מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים עושים איך שאנו רוצים,
כשמכבדים אתכם,
כשיוצא לכם כמו שחשבנו,
כשמשיגים את החפץ או אולי את אותו הקשר שרוצים.
חוץ לטווח צר הינו - הכל רע. גם כן כל מה שטוב נהיה לחסד יתר "... בניך אינה יוכלו ליטול שלא רוב נעמה ובלתי רוב קללה.." (מסכת תענית כג, א).
בלעדי לשלם לו הוא למעשה לא טוב, אבל מרבה מקומות מגורים מרבה פחד. מעוניינים ילדים צעירים, אולם אינם מידי ובכלל לא בחופש המשמעותי. מבקשים אהבה אבל שלא יחנקו אתכם, ועוד ועוד וכו'....
כל עוד כל אדם מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד אנו בפיטר פן מתעלמים מכך שצורת החשיבה זוהי גרועה ומעיבה בדבר חיינו, לא נראה את אותם האור שבבריאה.
וותרו על אודות הצורך זה ונסו לערוך דזיין התבוננות למשהו מעצים יותר:
מהי האמצעי לגמילה? קודם ראוי לזהות את אותם ההתמכרות, את אותם המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
היוו מבינים את לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לכך. הודו בה... ואחר כך: הדליקו אחר האור!
אנו כדאי לצאת מאיזור הנוחות שלנו.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר תמיד את אותו עצמנו, למתוח את אותן הפוטנציאל. הצורה הצר והסלול הינו שביל הבהמות. כאן מאוד את אותן אבני הגבול מטעם שטח הנוחות! או שמא שנהפוך את כל הקללה לברכה! או שאיזור הנוחות של החברה שלנו איננו יהיה יותר מכך סדק צר אלא אף כביש קצרצר רב-מסלולי!!!
למה שלא ונאתגר את אותן עצמינו, נתאמץ דברים קליינטים, נמצא את אותה הפוטנציאל שלנו, נפסיק להתלונן, נגלה אחוז במרבית התנסות, והכל
בשמחה. :)
גמילה מעולה.