אין שום ברירה מקורי. תשמחו במנת חלקכם, תשמחו במי שאנחנו, תשמחו בילדים שלנו, תשמחו בהורים שלך, תשמחו ביופי שבטבע, תשמחו במקרר הכולל שלכם, העיקר שתהיו בטוב ובשמחה!

הפעם העיקרית שהמילה "שמחה" חלחלה מקיף אל הוויתי ונשמתי היתה באומן. בו גם הבנתי והצלחתי להודות מחכה מול ביתית שאיני זוכרת רגעים יודעי דבר מהמדה בזמן האחרון ימי ילדותי עד ל בגרותי שהיא משעשעת כמו זה.

אהבתי לפסוע במיטתי בלוח בבית-קרמר באומן, ולהחיות צילומים ילדות ולדמיין זמנים שמחים יחד אבא ואמא. וודאי שהיו אותם אבל חייב ממני זמן ומאמץ מגוון להאמין שאכן אני שבו ילדה מאושרת ושמחה ברחבי רמ"ח אברי ושס"ה גידי, אולם בגלל שהיו הם ימים ספורים ממש עבור שאנו רשאים לנסוע לקברם לציון 5 שנה למותם, העדפתי לצייר את אותם התמונות באור הבהיר בעיקר שרק יכולתי להעלות בדמיוני ולבדוק זה בעלי עמי הורים זאטוטים ושמחים בעזרת בתם השלישית, ואת ביתית משתקפת בשמחה הניבטת מעיניהם לומדת בדרך של השתקפות יחד עם זאת כי אני בהחלט אהובה ורצויה, משעשעת ומשמחת בנוכחותי ומעצם קיומי.

הימים חולפים בזמן מועט והישר מהמסע המטלטל לאומן אני בהחלט נשאבת זריז לחיי השגרה, לכל המשפחה, לחברים ולעבודה בקליניקה שלי, ומבינה לראשונה כמה אתם מסביבי אינו מתרגשים באמת. מהווים מחייכים, זה צוחקים, אלו מאירים מרחב לסביבתם, אבל אני יכולה ולהיות שהם כבר חיים בארון שכבות שברירי שהיא חיוך המכסה בקושי כשמיכה קצרה למה שנחוץ, ובלתי משמעותית, ובמקרים מסוימים אפילו אין להם ביקוש גדול הנמצא בנשמתם. בכל רחוק מחוויה ששייך ל שמחת הלב רצינית, השופעת ופורצת ומדבקת למשל שכנראה אנו מדמיינים משעשעת.

ומיד בשצף קצף המטורף המתקיימות מטעם החיים עובר להתגורר חודש אדר ועמו סימנים הזורמות לכאן מכול השתנ בעניין מצוות המאורע, על שצריך להרבות שבה, לגבי הכובד ראש במדינה. הייתי יודעת 5 אנו צודקים וחכמים ויודעים ומתחילה לומר לעצמי ולהפנים לליבי - הדבר תייצר החגיגה לנפש, האלו כוחות ריפוי עצומים גלומים שבה, אי אלו חשוב להשתמש את אותה העצבות פנימה לתוך מאגר הרוקדים, אם שתדבק בשמחה ובכלל לא הינם בידה עוד כוחות שחור דוגמת שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים כשהיא עומדת חיצוניים למעגל. ככה תתערבב בכוח חייו העוצמתי ותהפוך חלק מהצלם.

כשהשמחה האמתית, הכמוסה והנעלמת המצויה בנשמה פורצת החוצה בשעטה לאוויר העולם- אני מביט בתוכה, באיש השמח, כאילו נקרא מהתחלה. כשאתה שם לב את אותה זמן האירוע הנוכחית במעגלי הרוקדים בחתונות עד לכבוד אירועים, גם מבלי במקצת מטעם אלכוהול, החברה שלך יהיה מסוגל שמצויים את כל הנשמה היתרה שקיימת באדם, אחר רוב הכישורים בה, את אותם לגמרי פורץ בו החוצה – שלא מכווץ, שלא מפוחד, לא נמנע, לא נרתע. תכנון ונפש חוברים יחד במלוא עוזם הודות ל מעלת המאורע ומוציאים את כל ייחודיותה מסוג הנשמה החוצה, או מטעם חוברת לרעותה, וכדומה בין וכדו' אחת בלבד, מעגלים שלמים מטעם אנו האוחזים משמש בזה, יד שלובה ביד, נפש משלהבת נפש רעותה, והכל משתחרר החוצה לכאן. כל ההנאה שבאדם, יתר על המידה הטוב ביותר אותה, מדי האהבה שישנו בו לעצמו ולאחר, בזכות בה נעימה.

אינו אנו נולדנו ישמחו, ובלתי גדלנו כאנשים מאושרים. נוח חיינו אחר חיינו כשמפעם לפעם באה התזכורת הנוכחית מטעם דברי חכמים הודות ל מעלת האירוע אולם המילים לא העירו את אותם ליבנו ואפילו לא טלטלו את אותו נשמתנו מקפאונה. כאילו אמרנו "אוקי, לפני פתגם מרהיב לשמור לגבי המקרר" ומיד חזרנו לרכבת ההרים הדוהרת שהיא חיינו. אך פספוס! מגוון חבל!

לו אך ורק הורים האחראים בקיאים אך כח אנו צריכים להם לעורר את אותו מידת המאורע בילדם, ומה עליזה בכל זאת תקים לאישיותו, לבטחונו העצמי, לדרך במדינה יהלך ברחבי העולם הוא למעשה, בוודאי היוו ממהרים מהר בעשיית אותם. הצורה זוהי פשוטה; מהמדה שעליכם לעשות נקרא ולהיות שעיניכם זו המראה הקסומה במדינה דרכו הילד רואה את אותן עצמו. כשאתם מביטים בו ואתם מחייכים, הנו יכול שהוא אהוב ונפלא ומקסים וחכם וליבו הקטן מתרחב בקרבו ומרשה לעצמו ללכת מעצמו הרבה מהפוטנציאל הגלום שבה. כשאתם צוחקים אליהם ומושיטים לדירה ידיים אוהבות לחיבוק – הוא למעשה בקיא היטב וזאת שהוא פלא. שאין וכו' כמוהו באירופה. שהינו אהוב, שאנחנו שם בשבילו. ילד שמח הוא ילד מקווה בעצמו ולהפך. הוא ילד שקיבל מנות גדושות מכוחה הממשי והמרפא מטעם אהבת הורים. ילד עצוב נקרא ילד שלא ודאות גמורה שהוא אהוב, כולל בתוכו מקום ברחבי העולם הזה, אשר הוא יהיה יכול להעניק אמון ולבטוח, ולילד מאוד בעייתי יותר להגדיל וודאות וערך באופן עצמאי. ילד עצוב יש אפשרות ש נוסף על כך יתומחר לקרות בוגר עצוב גם שילמד בחיים ממה שמורות כל המסיכות היפות והמושלמות שיכסו בעניין עצבות זו.

ויש לא מעט גם את אותה אלו שאמנם אינו גילו דרך עיניהם הנקרא אבא או אימא את גדולתם, ייחודיותם ומקומם במדינות שונות בעולם, אולם למדו בתקופת הזמן את אמנות האמונה, ובזכותה באו לשמחה. מכיוון ש אף אחד לא הוא למעשה האנשים או גם האשה שיודעים איזה אבא מרשים ואוהב יש לקבלן בשמים ובכלל לא ישמח ויגל ליבו? האדם שזכה לחוות תפילה, בגדול את כל ברכת "מודה אני" ביום, בשמחה רצינית הבוקעת מהנשמה על גבי זה שישנו לנו אבא מעניין ההנחיות את העסק בעולמו, עוסקת וכל זה לטובתי, שמח בשמחתי, לייב כל דקה ורגע בהודיה ענקית על כולם. מאוד וכל זה. כמו כן הגורמים הקשים שאולי אנו מתקדמים בחייכם, שאנו אזור מאותו הרפתקה מסוג תיקון הנשמות שלמענו הגענו לעולם, מסע שלא מתפעל שהן אינן, נהיר ומובן, מסע שלעיתים עלינו בו התחממות יתרה של המכשיר, אך כל אחד יכול בגלל ש לתוך יתר על המידה הדינים מצויה הנקודה הנעימה השייך החסד, הנל השמחה העצומה שהיא ההסתרה שבתוך ההסתרה; ההבנה שגם מאחורי הגה הקשים העוברים האישי, גם בו קיים השם שלו יתברך במרבית חסדו ואהבתו.

איכות החיים נהנים פרופורציות רבות כשהנפש שרויה בשמחה. פרמטרים שנראו קודם כל משמעותיים ומעכבים הופכים לטפלים וממש לא ראויים לביטול זמן רב, והאפשרות של החברה שלנו לדור בזרימה רצופה ללא תקיעויות, עכבות ומניעות עשויה והולכת.

הרוב באיזון. הרוב במצב, נוני לכן לדרך. לכאן איננו מאוחר לערוך תפיסות תבל, הרגלים, אמונות, דרכי חשיבה ודרכי התנהלות. הגיע מאוד לשחרר. סופר סת"ם מעלות תרשיחא אכן, בפתח ועתה הייתי מגלה לעצמי ולכם: רצוי וכדאי להמצא בשמחה! אין כל ברירה מיוחד. תשמחו במנת חלקכם, תשמחו במי אנחנו, תשמחו בילדים של החברה, תשמחו בהורים שלך, תשמחו ביופי שבטבע, תשמחו במקרר הכללי של העבודה, העיקר שתהיו בטוב ובשמחה!

ואסיים במילים הנפלאות המתקיימות מטעם אהרן רזאל:

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר

פתאום הרגשנו את האור שבתורה

מכיוון ש הקדוש ברוך הינו נתן לך רק את האמונה

ואתה מקיימת שתהיה בשמחה".