https://t.me/OpenHaaretzBot

ימנים מאושרים יותר מאשר שמאלנים. הולך ומתברר שזאת עובדה

"יש תעשייה של דכדוך. אתם כל הזמן מחמיצים, כל הזמן מקטרים. קשה לכם, החמוצים". זה היה אחד הנאומים הזכורים של בנימין נתניהו, ולא במקרה. ראש הממשלה היישיר מבט לנציגי השמאל מעל בימת הכנסת, ופשוט הפך את היוצרות. הוא גילגל אליהם את האחריות לתסכול שלהם, לאכזבה, לייאוש. זו איננה הממשלה שהכזיבה, הוא כאילו התנער. זה לא אני, זו הדרך שבה אתם תופסים את המציאות.

הנאום הזה, שנישא באוקטובר 2017, עורר הדים ולא מעט כעס, אבל האם היה בו גם שמץ של אמת? האם נתניהו פשוט לחץ על נקודה כואבת, לא מדוברת ולא נעימה? האם הוא צדק והשמאלנים פשוט פחות מאושרים?

בשנים האחרונות הולכים ומצטברים מחקרים שקובעים בדיוק את זה: אנשים עם עמדות ימניות מאושרים יותר, במובהק, מאשר אנשים שנוטים לשמאל. מאמר שפורסם באפריל האחרון על ידי חוקרים מאוניברסיטת ייל ומאוניברסיטת טאפטס פסק בפשטות: "שמרנים אמריקאים נוטים לדרג את הבריאות הנפשית שלהם בצורה חיובית יותר מאשר יריביהם הליברלים".

הנתונים, מתברר, ברורים ועקביים. כך, למשל, בסקר שנערך ב–2022 וכלל יותר מ–50 אלף משתתפים, חצי מהשמרנים השיבו כי מצבם המנטלי מצוין, לעומת חמישית מהליברלים. לא פחות מ–45% מהליברלים השיבו כי מצבם המנטלי גרוע, לעומת 19% מהשמרנים.

שלוש שנים קודם לכן, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה ביקשה מהנשאלים לדרג את הסיפוק ותחושת המשמעות שלהם, בסולם שבין 1 ל–7. הנתון הממוצע אצל השמרנים עמד על 4.06, בעוד שאצל הליברלים הוא עמד על 3.76. סקר דומה ביקש מהנשאלים לדרג את רמת הסיפוק שלהם מהחיים בסולם שבין 1 ל–10. בקרב הרפובליקאים, שיעור הנשאלים שדירגו את הסיפוק שלהם כ–8 או יותר עמד על 42%. בקרב הדמוקרטים, הנתון המקביל עמד על 28%.

פול טיילור, שכיהן בעבר כסגן נשיא מכון המחקר והסקרים Pew, הבחין בכך כבר לפני 15 שנה וצלל לעומק הנתונים. הוא הראה כיצד ב–2008, 37% מהרפובליקאים השיבו כי הם שמחים מאוד עם חייהם, בהשוואה ל–25% מהדמוקרטים. שנתיים קודם לכן הפער היה חריף עוד יותר: 47% מהרפובליקאים השיבו כי הם שמחים מאוד, לעומת 28% מהדמוקרטים. בדיקה לאחור העלתה כי המגמה הזאת עקבית מאז החל המכון לבדוק זאת בעקביות, ב–1972.

"הפער ברמת האושר בין ליברלים לשמרנים הוא הפער הגדול ביותר בין המאפיינים שנבדקים", הסביר בעבר הסטטיסטיקאי נייט סילבר, שהתבלט מעל כל מומחה אחר כמי שמיטיב לחזות את תוצאות הבחירות בארה"ב. "זה נושא שלא זוכה למספיק תשומת לב".

אחד ההסברים להבדלים ברמת האושר הוא הנטייה המוכרת של אנשים דתיים להיות מאושרים יותר. הדת נותנת תחושה של סדר ומשמעות, ומציעה חיי קהילה, היבט חשוב במיוחד בעידן של בדידות וחרדה. יחס חיובי לקהילה וחיי חברה ענפים הם בין ההיבטים שהתבלטו בניתוח שערך בכיר Pew לשעבר טיילור. הוא הראה כי אחד מכל ארבעה דמוקרטים מעיד על עצמו כי אין לו חברים כלל, לעומת אחד מכל שבעה רפובליקאים. 71% מהרפובליקאים תיארו את הקהילה שלהם כטובה או מצוינת, לעומת קצת יותר ממחצית מהדמוקרטים.

טיילור הראה כי החיים החברתיים העשירים יותר של ימנים עשויים להתבטא גם בבריאות טובה יותר. הוא הציג נתון שלפיו 37% מהרפובליקאים מעידים כי מצבם הבריאותי מצוין, לעומת 25% מהדמוקרטים. בניתוח שלו הוא התעכב על הבדל מובהק בשכר, שעשוי גם הוא להסביר את ההבדלים ברמות האושר. לפי הנתונים, ההכנסה החציונית של השמרנים גדולה בכ–30% מההכנסה של הליברלים.

הניתוח של טיילור מציע את האפשרות שההבדלים ברמות האושר יכולים להשתנות, אם השמאל יעמיד אלטרנטיבה לדת, ימצא משמעות בחיי היומיום ויצליח לשקם את החיים הקהילתיים. אם הפערים בשכר יצטמצמו, וקבוצות מיעוטים שמשתייכות לגוש הליברלי ישפרו את מעמדן, המשימה כביכול תושלם. אלא שיש חוקרים שסבורים שבבסיס הפערים ברמות האושר יש יסודות מהותיים, אינהרנטיים לתפיסת העולם הפוליטית.

פרופ' דיוויד ניומן עמד בראש קבוצת החוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה שחקרה את הנושא. בשיחה עם מוסף הארץ הוא מסביר שהשקפת העולם עצמה משפיעה באופן ישיר על רמות הסיפוק, האופטימיות והמשמעות, ובהתאם על רמות התסכול והייאוש.

לדברי ניומן, "השמרנות נשענת על שני יסודות. האחד הוא הוא התנגדות עקרונית לשינוי הסטטוס־קוו והשלמה עם המצב כפי שהוא. היסוד השני הוא רציונליזציה של חוסר השוויון החברתי. השמרנים אומרים, אלה החיים, זה המצב, וצריך לדעת להתמודד איתו. התפיסה של השמרנים היא שאם משהו לא בסדר, כנראה שאתה אשם, לא הסטטוס־קוו, ולכן אם תעבוד מספיק קשה תוכל לשנות את המצב ולהצליח. אתה משלים עם המצב המערכתי, ועם זאת מרגיש שיש לך כוח, יש לך יכולת לשנות. הליברלים, לעומת זאת, רוצים לחולל שינוי, מה שבהכרח כרוך בתסכול".

מצד שני, המוטיבציה לחולל שינוי יכולה לתת תחושת משמעות ומטרה.

"זה נכון, אבל זה קודם כל אומר שאתה לא מרוצה מהדברים כפי שהם. השמרן מרגיש שלם עם המבנה החברתי, הוא בתחושה שהכל בסדר, הכל הגיוני, ולכן קל לו יותר להיות מאושר".

כך סבור גם נייט סילבר. לדבריו, "הליברלים יותר רגישים לסבל של אחרים ולמצבים של חוסר צדק בעולם". הסבר נוסף טמון בעובדה שקבוצות שמתקשות להשתלב חוסות בדרך כלל תחת המחנה הליברלי. או במילותיו של סילבר, "אנשים שסובלים מדיכוי או כאלה שמתמודדים עם קשיים גדולים, ולכן הם תומכים בשינוי".

ג'יימי נאפייר, פסיכולוגית פוליטית מאוניברסיטת ניו יורק, בחנה גם היא את השונות בין שמרנים לליברלים, והגיעה למסקנות דומות לאלה של פרופ' ניומן: "אחת הקורלציות הבולטות ביותר בין זהות פוליטית לאושר קשורה ליחס כלפי המריטוקרטיה, שהיא האמונה שלפיה כל אחד יכול להצליח אם יעבוד קשה". במילים אחרות — השמרנים מאמינים בכוחם, בעוד הליברלים רואים מבנים חברתיים שמגבילים אותם, ונופלים לייאוש. לדברי נאפייר, "התפיסה שמי שעובד קשה מצליח היתה המנבא הטוב ביותר של רמות האושר, והיא גם אחד הנושאים שהכי כרוכים באידיאולוגיה פוליטית. שמרנים פשוט מאמינים בזה הרבה יותר מאשר ליברלים".

לפי קבוצת החוקרים מייל ומטאפטס, "אחד ההסברים להבדלים ברמות האושר קשור בעובדה שבניגוד לדמוקרטים, שמרנים נוטים להצדיק במספרים גדולים יותר את חוסר השוויון הקיים בחברה, באופן שמאפשר לרכך את מצבם הנפשי".

בהמשך המאמר מנתחים החוקרים את השמרנות כמערכת של אמונות שחותרות "לעשות רציונליזציה לסדר הפוליטי, החברתי והכלכלי הקיים". במילים אחרות, "השמרנים עושים רציונליזציה לחוסר השוויון החברתי כדי להצדיק את המקום הפריבילגי שלהם בעולם, באופן שבסופו של דבר מונע מהם לפתח עמדה שלילית כלפי אותו חוסר שוויון, ומאפשר להם לשמר את המצב הנפשי החיובי שלהם".

ומה לגבי ליברלים? "הם נוטים פחות לעשות רציונליזציה דומה לחוסר השוויון, תוך הכרה בכך שיש גורמים מחוץ לשליטתו של האדם שמשפיעים על מצבו, ולכן עבודה קשה לבדה לא תמיד תספיק כדי להניב תוצאות חיוביות. ככל שחוסר השוויון החברתי גובר, אנשים מעידים על הידרדרות המצב המנטלי שלהם, ומאחר שליברלים נעדרים את אותה יכולת לעשות רציונליזציה אידיאולוגית שתאפשר להם למסגר את חוסר השוויון באור חיובי או ניטרלי, הפערים הקיימים גובים מהם מחיר מנטלי כבד יותר".

קבוצת החוקרים מצביעה על שורה של מאפיינים נוספים שיכולים להסביר את הפערים ברמות האושר. לדבריהם, "שמרנים לא רק יותר דתיים אלא נוטים להתחתן ולהישאר נשואים בשיעור גבוה יותר מהליברלים. הם גם יציבים יותר מבחינה כלכלית ומבוגרים יותר. לכל אחד מהגורמים הללו יש זיקה לשיפור המצב המנטלי". מנגד, כפי שהם כותבים, ליברלים לא רק "צעירים יותר, חילונים יותר ורווקים יותר", אלא גם בעלי נטייה "להיות מעורבים יותר מבחינה פוליטית, כשנדמה כי למעורבות פוליטית יש השפעה שלילית על המצב המנטלי".

הפער ברמות האושר בין ימין לשמאל איננו תופעה שייחודית לארה"ב. פרופ' אדם אוקוליקץ־קוזרין מאוניברסיטת ראטגרס שניו ג'רזי ערך בעבר מחקר מקיף שבחן את רמת הסיפוק מהחיים של יותר מ–130 אלף איש ב–16 מדינות במערב אירופה. בחינת עשרות סקרים אמנם העלתה שאזרחים במדינות ליברליות חשים יותר סיפוק מאזרחי מדינות שמרניות, אלא שבתוך המדינות עצמן, ליברליות או שמרניות, ימנים היו מסופקים יותר משמאלנים.