גם אנחנו יודעים להשדד (חלק א׳)

מוזיאון בודה (Bodemuseum) הוא המוזיאון הפחות מוכר באי המוזיאונים בברלין אך נמצא בבניין היפה ביותר מכולם. המוזיאון מציג אוספים מסוגים  שונים ואחד מהם הוא ה-Münzenkabinett, אחד מאוספי המטבעות הגדולים והטובים בעולם ומכיל מעל חצי מליון פריטים, החל מהמאה השביעית לפני הספירה ביוון העתיקה ועד מטבעות של ימינו. אם אתם אוהבים היסטוריה ואוהבים לראות מוצגים קטנים אך משמעותיים - אני ממליץ לכם מאד לבקר בו בביקור הבא שלכם בעיר.

מה שכבר לא תוכלו לראות שם זה את מטבע ה-“ביג מייפל ליף” (Big Maple Leaf). מדובר במטבע ״קצת׳ מיוחד: קוטרו למעלה מחצי מטר, עוביו 2.8 ס״מ והוא שוקל 100 קילו. אה, שכחתי לספר: 100 קילו של זהב טהור, 99.999% ולכן ערכו הנקוב הוא מליון דולר קנדי (2.35 מליון שקל) וערכו בשוק הרבה הרבה יותר גבוה. המטבע הונפק ב-2007 על ידי המטבעה המלכותית של קנדה ויוצרו בסך הכל שישה עותקים, אחד מהם בכספת המרכזית של הבנק של קנדה. ואחד אחר נרכש ע״י איל הון אוקראיני-גרמני-יהודי בשם בוריס פוקסמן (Boris Fuksman).

פוקסמן הוא בעלים בין היתר של רשת התקשורת האוקראינית 1+1, סינמה סיטי (לא קשור לרשת בישראל), הילטון קייב ועוד הרבה דברים והוא גר בדיסלדורף. בעצם היה, כי הוא נפטר לפני עשרה ימים בגיל 78.

הוא גם היה סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי ונשיא כבוד של הקונפדרציה היהודית של אוקראינה. כבוד למגזר.

את המטבע הוא השאיל למוזיאון בודה ב-2010 לשבע שנים, הוא קנה אותו במילא בתור השקעה ומה יש לו לעשות עם מאה קילו זהב בבית, במיוחד כשצריך לאכסן אותו בכלל באיזו כספת פסיכית בבנק ולא בויטרינה בבית ועם פרמיית ביטוח בשמיים, ועדיף לכן כבר שהמוזיאון יהיה אחראי עליו, הם יודעים איך לעשות את זה הכי טוב וגם יעשו לו כבוד. ואכן המוזיאון כמובן שמח מאד, והציג אותו לפי דרישת הביטוח של המוזיאון מאחורי זכוכית חסינת ירי בקומה השלישית של המוזיאון להנאת המבקרים.

רק שבליל ה-27 במרץ 2017, ממש בלילה האחרון לפני שההשאלה נגמרה והמטבע עמד לחזור לבעליו, הוא נעלם.

חקירה מהירה גילתה את הרשלנות הפושעת. החלק האחורי של מוזיאון בודה נמצא צמוד לפסי הרכבת העיליים החוצים את ברלין. מהפסים הנמצאים כמה מטרים מעל הרחוב, מתחו הפורצים סולם באישון ליל אל עבר חלון בשירותים בקומה השניה של המוזיאון ופרצו אותו. מסתבר שהאזעקה של רק החלון הזה בדיוק היתה דפוקה ממזמן ולכן עשתה המון אזעקות שווא, וזה עיצבן את המאבטחים והמשטרה שכל פעם צריכה לבוא ולבדוק בדקדקנות על כלום. אז מה עושים במקרה כזה? אומרים שנתקן, מנתקים לבינתיים את החלון מהאזעקה ואז שוכחים מהעניין. קרה לכל אחד עם תיקוני פרטאץ׳ בבית עם איזולירבנד, ואחר כך שכחתם להזמין אינסטלטור ופתאום הצינור התפוצץ ברגע הכי פחות מתאים בשבת כשהאורחים בסלון ותיקון עולה פי כמה בגלל השבת והדחוף. אז ככה. רק שאצלכם זה לא קשור למטבע שרק תכולת הזהב בו שווה למעלה מ-4.3 מליון דולר אז (והיום עם מחיר הזהב כבר למעלה מ-12 מליון דולר!).

אחרי שהשודדים נכנסו, הם עלו מהקומה השניה לקומה השלישית. הזכוכית אמנם חסינת ירי אבל הגרזן מחוזק בפחמן שהם הביאו כיסח אותה בקלות. הם העמיסו את המטבע על סקייטבורד (!), גלגלו אותו לקומה השניה, העבירו הכל דרך החלון והורידו אותו בחבל עד למטה. שם חיכתה להם מריצה וכמו בסצנה סוריאליסטית מסרט רואים שלושה שודדים בשחור עם מסכות דוחפים מריצת גינה עם מטבע זהב ענק בתוכה באמצע הלילה, עוברים את הגשר מעל נהר השפרה (Spree), מגיעים לפארק Monbijou הסמוך, ושם מחכה להם מכונית מילוט והם נעלמים. כל מה שנשאר זה קצת צילומי אבטחה, בהם ראו שלושה גברים לבושים שחור. שש עשרה דקות לקח כל הסיפור.

איך זה שלא נשאר יותר מכמה צילומים ואף אחד לא ראה ובעיקר לא שמע כלום?! מסתבר שבכל המוזיאון היה שומר לילה אחד בלבד שבטח הפיג את השעמום בפייסבוק או נתקע ברמה קשה במיוחד בקאנדי קראש. הזכוכית היתה חסינת כדורים אבל לא מחוברת לשום אזעקה, ובקשר למצלמות, מראש לא כולן עבדו, חלקן נותק ואת השאר הם כיסו. וכן, מערכת האבטחה היתה מיושנת ולא התריעה על מצלמות שלא עובדות. ולכן נתגלתה הפריצה רק למחרת בבוקר, כשהמוזיאון נפתח! אופס.

מיד היה ברור לכולם שתוך חצי שעה גג מרגע הפריצה המטבע הותך והפך להמוני מטילי זהב סטנדרטיים. הדבר האחרון שפושעים רוצים זה להחזיק ראיה חותכת, ולמכור מטבע זהב של מאה קילו שיש חמישה ממנו בעולם - זה על גבול הבלתי אפשרי. היה גם ברור שבלי מידע פנים אין סיכוי לבצע כזה שוד מושלם. אבל החקירה, כרגיל בגרמניה, לא הובילה לכלום. אין קצה חוט. אסור בגרמניה להציב ברשות הרבים במצלמות אבטחה. גם לא למשטרה, וזו הסיבה שהרבה ארגוני פשע ממדינות המרושתות במצלמות באים לגרמניה לבצע ג׳ובים. החוק, שנועד להגן על גרמנים פשוטים שפוחדים מה׳אח הגדול׳, שבטח צופה בהם, מנתח את צעדיהם ועשוי לשלוח להם דו״ח על חציית מעבר חציה באור אדום, מגן בעיקר על שודדים, אנסים ורוצחים ומגביר את הפשיעה.

וככה זה היה נשאר עד היום, אלמלא הפשע המושלם היה רק כמעט. 

שלושה שבועות לפני השוד נעצר בברלין בחור צעיר בן 19 בשם דניס וילהלם באשמה של הונאת דלק. דניסנו זה היקר גנב לוחיות זיהוי ממכוניות חונות, החליף עם אלו של האוטו שלו בהן ומילא דלק. בגרמניה ובחלקים גדולים של אירופה אין מתדלק בחוץ וגם לא עמדת אשראי. אתם נכנסים לתחנה, ממלאים, הולכים לשלם בפנים ונוסעים לדרככם. ואם לא שילמתם וסתם ככה נסעתם? אה, הכל כמובן מצולם ואז מוצאים אתכם בצ׳יק על סמך לוחיות הזיהוי. אלא אם כן החלפתם אותן בלוחיות של מישהו אחר, ואז מוצאים בצ׳יק את המישהו האחר.

אבל את דניס תפסו איכשהו. בחיפוש במכוניתו נתגלו גם כלי פריצה ושאר קציצות, אבל כל זה בגרמניה לא מספיק למעצר רציני, למרות שכבר היה לדניס עבר פלילי קודם הוא איזה דג רקק - אז רשמו פרוטוקול חקירה, שמרו את כל הראיות, שחררו אותו לביתו ומתישהו המשיכו עם התיק באיזי. רק ביולי בדקו את מה שמצאו לו באוטו. כלי פריצה. אה, פרוספקט של מוזיאון בודה... זה צלצל מוכר לחוקרים, בדיקה מהירה גילתה שהוא עבד זמן קצר בחברת אבטחה חיצונית שמספקת שירותה אבטחה בין היתר למוזיאון בודה והוא הועסק כשומר במוזיאון בימים שקדמו לשוד. 

פשיטה קצרה על ביתו ומעצר גילו שמאז שהוא הפסיק לעבוד, הוא דווקא התעשר: קנה מכונית יוקרה ושרשרת זהב של ערסים עם כבוד ב-11 אלף יורו והשקיע באיזה עסק. עוד קצת מעצר וחקירה תחת לחץ קל והוא נשבר: זה הוא, והוא הישטנקר על השודדים, חברי ילדות שלו, שלושה חבר׳ה מחמולת הפשע רמו (Remmo), שעליה דיברנו בפוסט הזה. רמו היא חמולת פשע פלסטינית-לבנונית מאד מוכרת בברלין ומאד מסוכנת והיא עוסקת בכל מה שמביא כסף בצורה לא חוקית: סחיטה, סחר בסמים, הלבנת הון ומה לא. מבנה החמולה דואג ששום מידע לא ידלוף וככה הם נהיו ממש עשירים, למרות שעל הנייר חלק גדול מהם הם מסכנים ונזקקים המקבלים קצבאות סעד.

התכשיטים שנעצרו היו האחים אחמד רמו (בן 19) ווייסי רמו (22) ובן דודם ויסאם רמו (20). ודניס כמובן.

בגרמניה עדותו של דניס לא מספיקה כדי להרשיע באופן חותך והרמו׳ז תמיד שותקים. בחיפושים נרחבים בבתי חמולת רמו נתגלו חלקיקי אבק זהב זעירים במייבש הכביסה,  בכיסי בגדים ובשואב האבק וכן במסננים ברכב של החבר׳ה. נתגלו גם סימני התכה. גם זה לא מספיק. חלקיקי הזהב היו מזהב טהור בדיוק כמו המטבע. גם זה לא מספיק.

לכל מכרה זהב יש חתימת איזוטופים של אטומי הזהב שהיא קצת שונה. המטבעה הקנדית סיפקה את המידע על המטבע הספציפי הזה, ולמעבדה ובינגו. מתאים בול. החלקיקים שנתגלו אצל הרמו׳ז שייכים למטבע הזהב שנגנב. 

אחרי שלוש שנים כמעט, ב-2020, ניתן גזר הדין. דניס קיבל 3 שנים ו-4 חודשים וקנס של 100 אלף יורו (חלקו בשלל), וויסאם ואחמד קיבלו ארבע שנים וחצי וקנס של 3.3 מליון יורו כל אחד, שווי המטבע בזמן המשפט, ווייסי השלישי זוכה.

למה כל כך מעט? בגרמניה פושעים בני פחות מגיל 21 (בעת ביצוע הפשע) נשפטים בבית משפט לנוער ומרצים עונש מופחת בכלא לנוער עם תנאים משופרים, תחת ההנחה (המוטעית לרוב) שזו היתה משובת נעורים והם יחזרו למוטב. בטח לא במקרה של הרמו׳ז שנולדים לפשע וזו גם הסיבה שהחמולה שולחת את הצעירים לעשות את העבודה המסוכנת. במקרה של תפיסה הם מקבלים כרטיס צהוב ועד שנגמר המשפט ותקופת המאסר הם בני שלושים ויושבים עדיין בבית כלא לילדים עם במבי על הקירות וקוראים חוברות של ״מעריב לנוער״ ו״אצבעוני״ ועושים בגרות. כן. נאיביות גרמנית מטומטמת טיפוסית. אבל אחרי יותר מחודשיים בערוץ הזה, אתם כבר אמורים להיות רגילים לזה.

בנסיונות לעלות על תולדות הזהב, המשטרה חקרה בערך כל חנות תכשיטים ערבית באזור רחוב זוננאלה (Sonnenallee) שבשכונת המהגרים וההיפסטרים נויקלן (Neukölln), רחוב שמרגיש ונשמע יותר כמו איזור לא משהו בדמשק מאשר ברלין ומלא בחנויות תכשיטים מפוקפקות. ברור היה להם שמטילים מהמטבע הופצו לדי כולם, אבל אף אחד לא מדבר, כי אף אחד לא רוצה להסתובב על אחד מגלגלי דוכני השווארמה ברחוב כי הלשין על איזה רמו.

הביטוח טען לאשמה תורמת של המוזיאון והסכים לשלם רק חמישית משווי המטבע. אחרי תביעה של המוזיאון ופוקסמן, הוסכם על חצי. פוקסמן העדיף לוותר למוזיאון על החצי השני מאשר להזכר כיהודי שתבע מוזיאון מסכן במליונים ופשט לו את העור. כמו שהבנתי, הקנס שהוטל על השודדים הוא קנס למדינה ולא פיצוי לקורבן. בקיצור, שוב הגרמנים והערבים דפקו ליהודי העשיר את הזהב.

המוזיאון מאז שידרג את מערכות האבטחה ואת נהלי האבטחה והמנכ״ל הכריז על כך בחגיגיות, אם כי אמר ש״אף פעם אין מאה אחוז״.

איך לעזאזל הגיע צעיר עם עבר פלילי לאבטח מוזיאון כל כך חשוב?! כרגיל, בגרמניה יש צנעת הפרט והיא יותר חשובה מאיזה מטבע מעפאן במליונים. רק במקרים מאד מסוימים אפשר לדרוש ״תעודת יושר״ (Führungszeugnis), ואבטחה במוזיאון עם פריטים חד פעמיים שערכם לא יסולא בפז היא כנראה לא אחת מהם. גם  לאחר תחילת עבודתו במוזיאון, כשהוא נתפס בגניבת הדלק, המוזיאון לא יודע על כך כי זו עבירה קלה, וגם אם היה - הוא עדיין לא נשפט וזו לא עילה לפיטורין. גם הסיבה שהוא עבד דרך חברת קבלן גרמה להטלת אשמת חוסר הבדיקה עליה. ובסוף אף אחד לא אשם ואף אחד לא לוקח אחריות, וגם לזה אנחנו רגילים בגרמניה.

לפני שלושה חודשים ביקרתי במוזיאון בודה וראיתי שני צעירים משוחחים ארוכות עם השומר, ולא בגרמנית. צילמתי והנה התמונה לפניכם. ת׳אמת, אני ממש לא בטוח שהמוזיאון למד את הלקח.

אהבתם? שתפו עם חברים, תנו בלייק ובואו לדבר על זה בקבוצת הדיונים הפעילה שלנו.

פורסם לראשונה ב-20 באוקטובר 2025 בערוץ הטלגרם ״הגרמני״.