צרפת חסרת אונים: לא מצליחה לגרש את מרבית השוהים הבלתי חוקיים. מי אשם?

דו״ח פרלמנטרי מפורט חדש שפורסם על ידי חברת הפרלמנט בריג׳יט קלינקר (ממפלגת ״רנסנס״ של מקרון) מעיד על אוזלת ידה של צרפת: מתוך 137,730 מהגרים לא חוקיים המחזיקים בצו גירוש (OQTF - ״פקודה לעזוב את הטריטוריה הצרפתית״) צרפת הצליחה לגרש בשנת 2023 רק 7.7 אחוזים (10,625 איש בסך הכל). הרבה פחות מהממוצע האירופי שעומד על כ19 אחוזים (פי 3 יותר יעיל מצרפת).

מה שמעניין בדו״ח הזה הוא התייחסות ספציפית למהגרים מארצות המגרב (תוניס, אלג׳יריה ומרוקו) נגד 47,535 מהם עומד צו גירוש אבל צרפת הצליחה לגרש רק 3,625 מהם ב2023. הסיבה שאחוז הגירוש שלהם כל כך נמוך (פחות מ8 אחוזים גורשו) היא שהאקס-קולוניות הצרפתיות בכוונה מחבלות בנסיונות הגירוש הצרפתיים. אבל זו לא הסיבה היחידה.

מה הם הגורמים המרכזיים לאוזלת היד הצרפתית?

בראש ובראשונה - מחסור בתעודות מעבר קונסולריות. מדינות המוצא, הצפון אפריקאיות ובראשן אלג׳יריה, אינן משתפות פעולה ומסרבות להנפיק את המסמכים הדרושים להחזרת המהגרים. בשנת 2023, 96% ממקרי הכשל בגירוש נבעו מהיעדר תעודות מעבר. אלג׳יריה בכוונה אינה מנפיקה תעודות מעבר כאלה בכדי להתנקם בצרפת על כך שהיא הכירה בריבונותה של מרוקו על הסהרה המערבית. אבל גם מרוקו ותוניס לא מזדרזות לספק את תעודות המעבר הקונסולריות הללו. אין להן בעצם שום אינטרס לקבל חזרה את השוהים הבלתי חוקיים שלהן שנוהגים לשלוח כסף לאפריקה מדי חודש בחודשו.

בנוסף לכך, ישנן מספר מגבלות לוגיסטיות ומשפטיות:

• אל מדינות כמו רוסיה, אוקראינה, לוב, סוריה, אפגניסטן אין טיסות סדירות מצרפת. ולכן אי אפשר לבצע אליהן גירושים של נתיניהן גם אם הקונסוליות של מדינות אלו ינפיקו תעודות מעבר.
• חלק מהמגרים משתוללים ומסרבים לעלות למטוסים ואף פוצעים את עצמם בכוונה בצורה המצריכה טיפול רפואי מה שמעכב או מבטל את הליך הגירוש.
• בתי המשפט הצרפתיים משחררים אלפי מהגרים ממרכזי המעצר בגלל ״חוסר סיכוי לגירוש״. בשנת 2023 לדוגמא, 8,000 צווי גירוש פשוט בוטלו על ידי בתי המשפט מסיבות כאלו ואחרות. בדרך כלל המהגרים נעזרים בשרותיהם של אירגוני עזרה למהגרים שבאופן אירוני ממומנים חלקית על ידי ממשלת צרפת עצמה.

מחנות מעצר תחת עומס עצום

בצרפת ישנם מספר מחנות מעצר הקרויים CRA - ״מרכז מעצר מנהלי״ - (Centre de Retention Administrative) מרכזי המעצר הללו מיועדים בעיקר למהגרים שנחשבים מסוכנים והם משמשים דה-פקטו כמתקני כליאה עבור בעלי צו גירוש שהורשעו בפלילים, ריצו את עונשם בכלא צרפתי (או לא) והם התחנה האחרונה לפני הגירוש אל ארץ המוצא של העבריינים. ובכל זאת, מספר המשוחררים ממתקני המעצר הללו מרקיע שחקים: מ1,934 בלבד ששוחרו ממתקנים אלו ב2019 ל8,141 ששוחררו ב2023. פי ארבעה יותר שחרורים. המהגרים המסוכנים השוהים במתקנים אלו פשוט משוחררים אל האוכלוסיה הכללית תחת הגבלות מגוחכות כמו להתייצב כל מספר ימים בתחנת משטרה לדיווח ורישום. כמובן שרוב המשוחררים ממתקני המעצר הללו לא טורחים לקיים את ההגבלות ופשוט נעלמים בקרב האוכלוסייה הכללית.

מקרה כזה הגיע לכותרות בספטמבר 2024: טאהא וואלידאט, מהגר לא חוקי ממרוקו שנשפט ל7 שנות מאסר לאחר שאנס סטודנטית ביער - שוחרר לאחר 5 שנות מאסר בלבד מן הכלא הצרפתי. הוא נשלח מהכלא ישירות למרכז מעצר מנהלי בכדי שיגורש חזרה למרוקו, מדינת המוצא שלו. אבל קונסוליית מרוקו פשוט לא הוציאה לו תעודת מעבר קונסולרית כנדרש. החוק הצרפתי מתיר להחזיק מהגר לא חוקי במרכזים אלו עד 90 יום. בפועל, משך המעצר הממוצע עומד על כ31 יום כיוון ששופטים צרפתיים משחררים את העצורים הרבה לפני הזמן. כך גם קרה לטהא וואלידאט. שופט שחרר אותו טרם זמנו. וואלידאט כמובן לא התייצב לביקורת ותוך פחות משבועיים תקף את הסטודנטית פיליפין לה-נואר ביער בולון, אנס אותה באכזריות וכנראה קבר אותה בעודה בחיים (היא מתה מחנק אך לא מחניקה).

גורמים כלכליים ופוליטיים

בנוסף למדיניות שחרורים מתירנית של שופטים, ואי שיתוף הפעולה מצד האקס-קולוניות הצרפתיות, ישנן עוד מהמורות המכבידות על גירוש המהגרים הלא חוקיים.

בראש ובראשונה: בעיה תקציבית. הפרלמנט הצרפתי בימים אלו סוער וגועש כיוון שהתקציב המיועד ללחימה בהגירה לא חוקית לשנת 2025 עומד על 173.9 מיליון אירו בלבד. ירידה של 42 אחוזים לעומת שנת 2024. מפלגתה של מארין לה פן ״האיחוד הלאומי״ כבר איימה בהצבעת אי אמון. שר הפנים - ברונו ראטאיו כבר הודיע שהוא מתכוון לתקן את התקציב כך שיהיה לפחות שווה לתקציב של שנת 2024.

במקביל, שר הפנים הודיע שהוא מתכננת להגדיל את מספר המקומות במרכזי המעצר מ-1,959 כיום ל-3,000 עד 2027, אבל התהליך הזה כבר נתקל בקשיים בעיקר בתחום כוח האדם: מעט מאוד אנשים מעוניינים לעבוד במרכזי המעצר הללו שנחשבים למקומות קשים ועגומים.

מה צופן העתיד?

מחברת הדו״ח קלינקר טוענת שהארכת משך המעצר במרכזי המעצר המנהליים מעל 90 ימים לא תועיל, שכן מדינות המוצא של המיועדים לגירוש מודעות למשך הזמן הזה ומעכבות בכוונה את הנפקת תעודות המעבר - בתקווה שהעצורים ישוחררו חזרה אל האוכלוסייה הכללית. הדו"ח מדגיש את הצורך ברפורמות עמוקות, כולל חיזוק שיתופי הפעולה עם מדינות המוצא ושיפור התהליכים המשפטיים והלוגיסטיים. אבל לצרפת של היום פשוט ״אין שיניים״ כדי לחשק את האקס-קולוניות שלה לכדי שיתוף פעולה אפקטיבי בנושא. זוהי עוד בעיית עומק שאינה מטופלת כראוי. בזמן שנשיא צרפת דואג להתחנף למלך מרוקו על ידי נאומים חוצבי להבות על גדולתה של ״אל-אנדלוס״ או לנשיא אלג׳יריה על ידי הנחת זר פרחים מפואר על קברו של טרוריסט FLN שנרצח על ידי חיילים צרפתים ב1957 - אזרחי צרפת סובלים מעליה מדאיגה במקרי פשע המבוצעים על ידי שוהים בלתי חוקיים.

====

הערה חשובה: המהגרים מולם עומד צו גירוש (אותם 137,730 איש) לא מהווים סך כל השוהים הבלתי חוקיים על אדמת צרפת. המספר הזה מציין רק את אלו שהאדמיניסטרציה הצרפתית מודעת אליהם. המספר האמיתי של השוהים שלא כחוק בהכרח גבוה מהמספר הזה.

#####
לעוד סיפורים ואנליזות - הצטרפו לערוץ ״הצרפתי״ - https://t.me/ItaiCellier

#####