למה כולכם כל כך עצלנים היום? עם זאת, כמו אתמול. רק אדם שיצא מהטייגה העמוק יכול לקנות בך
למה כולכם כל כך עצלנים היום? עם זאת, כמו אתמול. רק אדם שיצא מהטייגה העמוק יכול לקנות בך, - בחור צעיר, כבן שלושים, שעמד מול במה קטנה, דיבר בקול רם, ופונה אל הבנות העומדות עליה, אל הצמרת. יַעַר. - התחתון שלך לא עובד! כדאי לעבוד בצורה פעילה יותר עם החזה התחתון, המיניות והתשוקה צריכים להתיז ממך! מה המשימה שלך? אתה לא צריך להציע, אלא לתת את עצמך. דבר עם התנועות שלך - התפעל! כשאת הולכת להיפגש, מה מונע ממך לבלוט מעט את השפתיים, אך יחד עם זאת להישאר רגועה פנימית? פנימה, לא אדיש כלפי חוץ. גבר צריך, מביט בך ברמת האינסטינקט, לשמוע: "קח את זה, תהנה מזה, אני נותן לך בעצמי." אז גבירותיי, תתני לעצמך. הכל נשבר. תחשוב ותרגיש את כל מה שאמרתי לך.
בזמנו הסתכלתי מסביב. האולם שבו הייתי היה עגול ודי מרווח. במרכז האולם היו שולחנות וספות רכות למבקרים, וכל זה היה מוקף במחסום נמוך. היו שני מעברים לאורך הקירות ימינה ושמאלה, עולים מעט למעלה, עוקפים את חדר הלקוחות. מול הכניסה, מול השולחנות, הייתה במה נמוכה כדי שהבנות יכלו להתקרב ללקוחות. היו שני עמודים בשולי הבמה. מעל חשפניות
הבמה היה תקליטן, ומשמאלו היה מקום שבו הבנות נחו כשזו לא היציאה שלהן. אם יורדים במעבר משמאל, אז מגיעים לבר. מאחורי מושב הדי ג'יי נראתה דלת לחדר פרטי, וקצת יותר משמאל ומימין, בגבהים קטנים, היו שני עמודים נוספים. היו שולחנות במרפסות מאחורי הכניסה. יכולתי לראות את כל זה, כי היה מספיק אור באולם.
האיש הסתובב וראה אותי עומד מול הכניסה לאולם הלקוחות, פנה אלי.
- מי אתה?
- באתי לצפות.
"רואים, אתה אומר," הוא אמר מכנית ובחן אותי בהערכה. חשבתי שאני נראית טוב: ג'ינס צמוד וחולצה לא הסתירו, אבל הדגישו את הגזרה שלי. לא ניסיתי להיראות סקסית, אבל גם לא התכוונתי להסתיר את הנתונים שלי. כבר לא הייתי חדש בעסק הזה, וידעתי שאני צריך להיות מסוגל לשלוט בגוף שלי, לנוע יפה, מה שאני הולך להדגים. הדמות האידיאלית היא לא העיקר כאן. הכל עניין של קסם כאן. במהלך הריקוד, האור הנבחר מאפשר לך להסתיר פרטים בודדים של הדמות, כך שאפילו לא תראה צלוליט. אנשים רבים חושבים שזה מספיק, אבל ידעתי שלבעלות על הגוף ולנוע יפה זה לא הכל. אתה צריך רצון לרצות.
"טוב, בסדר," הוא אמר, "כבר רקדת?"
- כן, אני עובד בעסק הזה יותר משנה.
- איפה?
סיפרתי לו את המקומות שבהם עבדתי כחשפן. הוא העווה מעט את פניו, לא הסתיר את העובדה שכמה מפעלים לא שייכים לקטגוריית הראויים מבחינתו, אבל אני עצמי ידעתי זאת.
- אוקיי אנחנו נראה. יש לנו כאן מבחר קפדני וקשוח. לך להתלבש ולהראות מה אתה יכול לעשות? יש חליפה?
פשוט צחקתי במקום לענות, אחרת, למה באתי לכאן? תחפושות לא מסופקות כאן.
"נסתיה," הוא פנה לאולם, שם נותרו כמה בנות. אחד מהם, בהיר שיער, הסתובב, - קח את הילדה להחליף בגדים.
עליתי לבמה, ותחת מבטים מעריכים, הלכתי בעקבות נסטיה דרך הדלת שמאחורי הבמה. נסטיה נראתה כבת עשרים וחמש, אבל כשהלכתי לידי, שמתי לב שהיא כבר קרובה יותר לשלושים. הדמות שלה הייתה יפה. הלכנו לאורך המסדרון ונכנסנו לחדר, שבו היו כמה שולחנות עם מראות, מתלה לחליפות ובגדים. בחדר ישבו כמה בנות, וכשנכנסנו הן קטעו את השיחה והפנו אלי את תשומת הלב.
– חדש, – הסבירה נסטיה. - הוא רוצה לבדוק את עצמו. השם של?
- נטשה. על הבמה נטלי.
"טוב, אתה עדיין צריך להגיע לבמה," היא אמרה ויצאה מהחדר.
"היכנס," הציעה לי הברונטית. הבנות בחדר נראו מטופחות, עם איפור מיומן. ראיתי בעיניהם סקרנות, שזה היה נורמלי, אבל גם תיארתי לעצמי שלא נהוג פה לשאול מי אתה ומאיפה אתה, אלא אם אתה בעצמך רוצה. לחשפניות לא אכפת מהחיים האישיים שלך וממידת היציבות המוסרית. את כל זה הם יראו מאוחר יותר בעצמם.
התערפתי, לבשתי את תחפושת הבמה שלי, אם אפשר לקרוא לסט הזה תחפושת: תחתונים - חוטיני, חזייה שאפשר להסיר בקלות, והתיישבתי על כיסא פנוי מול השולחן, מסתכלת על עצמי במראה. היה צורך להתאפר, זה שהיה עלי לא התאים לבמה, פשוט אי אפשר יהיה לראות את הפנים. הציפורניים כבר היו מכוסות במניקור ופדיקור בהיר, אבל לא אדום, אלא מבריק. בית השחי ואזור הביקיני מגולחים.
ריפרפתי את שיערי הכהה והצלתי את פני הכהות שלי עם צללים, אבל בצורה שלא גרמה להם להיראות חבולים.
אחר כך שמתי תכשיטים, שהיו יותר מבגדים, צמידים על בסיס גומי כדי לא להפריע לתנועה. לא אהבתי טבעות, אבל הורדתי את הדבר היחיד שלבשתי, זה יכול להיהרס, והמוט יכול להישרט. אני נועל את נעלי.
לאחר שסיימה לבשל, היא קמה והסתכלה על עצמה בזהירות. בהשתקפות ראיתי אישה בעלת גזרה טובה, שעורה הכהה ניגוד חד לפשתן לבן. הייתי מדענית והבנתי שחשפן היא ילדת חג. זה צריך לעודד את הציבור, לעורר השראה, ואיזה חג בבגדים כהים? זה צריך להיות בהיר, כמו מחשבות במהלך חג, אז אנחנו נפרדים הכי בקלות מכסף.
חזרתי לבמה, ניגשתי לדי ג'יי ובחרתי איתו מוזיקה, ואז המשכתי לפילון. להופעה החלטתי להתחיל איתו, אז היו לי רצועות על הרגליים - נעליים על במה גבוהה. נעליים אינן יציבות ואינן מתאימות לריקוד כשאין במה להיאחז.
- האם העמוד תקן? שאלתי את מייקל, שאלתי את הבנות איך קוראים לו, למרות שבחיים הוא היה מייקל. בנות ישבו מסביב לבמה, אפילו אלו שהיו בחדר יצאו לראות את החדש.
"אמיתי, סטנדרטי," מאשר מייקל, "עבדת אצלו?"
- כן.
"אז תתחיל," הוא אמר, והיה חיוך מסוים בקולו. הוא ידע על מה הוא מדבר. ישנם עמודים מסתובבים, מה שמקל מאוד על העבודה תוך כדי תנועה, אבל מצד שני אפשר להסתובב עליו במהירות, מה שלא ניתן לכולם. היה חשוב להדוף, למשוך את עצמך על הידיים, ובקשת יפה, לאחוז בו בזמן שהוא מסובב את גופו. במהלך התנועה, בשינוי תנוחת הגוף, נוצרת תחושת ריקוד, סביב המוט. בעמוד שאינו מסתובב, הגוף חייב לעשות הכל בעצמו, כמו גם לסובב.
מייקל ישב בחלק האחורי של החדר, ליד אחד השולחנות.
הנהנתי לדי ג'יי והוא הדליק את המוזיקה. אני, לאחר שנכנסתי לקצב שלה, תפסתי את העמוד ודחפתי בחוזקה. קשתה קלה, היא עשתה סיבוב, ואז מתחה את רגליה למעלה וירדה בצורה חלקה; כשהיא לא הניחה לידיה לגעת ברצפה, היא התהפכה, והידקה את העמוד ברגליה, המשיכה, מסתובבת, יורדת, אבל ברגע האחרון, התכופפה קלה, היא קמה על רגליה, הזדקפה, וכופפה קלות את רגליה. , פרשה אותם, השעינה את גבה אל העמוד, נעה בקצב המוזיקה. הריקוד שלי עם אלמנטים של אקרובטיקה נמשך כשלוש דקות, ולאחר מכן השלכתי את החזייה שלי בשלב מסוים. אחרי רקדתי עוד דקה, שמעתי.
"זה מספיק," נשמע קולו של מייקל מהקהל. התקליטן כיבה את המוזיקה. - ומחוץ לקוטב, מה אתה יכול לעשות?
"אני אחליף נעליים," אמרתי ונעלתי את הנעליים שהבאתי איתי. המוזיקה התחילה שוב. אהבתי לרקוד, ולא היה לי כל כך חשוב מה חושבים עלי באותו רגע. רקדתי כאילו בשביל עצמי, למרות שתרגלתי את הריקוד, נהניתי מהיכולת לשלוט בגוף שלי, שנע בקצב המוזיקה, כאילו מעצמו. נהניתי, וכבר לא חשבתי איך אני נראית. אבל זה עכשיו, ומקודם התאמנתי הרבה מול המראה באולם האירועים, מנסה להפוך את התנועות ליפות ולא מונוטוניות. שעות תרגול השתלמו.
"זה מספיק," נשמע שוב קולו של מייקל, התקליטן הוריד את הווליום, "קדימה.
ירדתי מהבמה והלכתי לשולחן, התיישבתי על הספה. מיכאל הביט בי בזהירות: - איפה למדת אקרובטיקה במוט?
- לא עבדתי הרבה עם המוט. עבדתי יותר במועדוני ריקוד. "הוא הבין על מה אני מדבר. במועדוני ריקוד אין מוטות, והם מרוויחים כסף בריקודים. - עשיתי אקרובטיקה בזמן שלמדתי בבית הספר, וגם ריקוד. אני עדיין הולך לשיעור.
- בולט. יש לך מעט תנועות שחוזרות על עצמן. אז ככה, - הוא החליט לסכם, - תבוא מחר בשעה שתיים, הבעלים יהיה שם. קוראים לו קונסטנטין ניקולייביץ', ואתה תחתום איתו על חוזה. אני אגיד לו את דעתי.
- והתנאים?
- זה איתו.
אבל יש משהו באמצע?
- כן, אבל לכל ילדה יש תנאים משלה, בהתאם ליכולות או להזדמנויות שלה. אתם כבר לא מתחילים ואתם מבינים שכולכם שוכרים את השטח של המועדון. אתה משלם לכולם מההכנסה שלך, על כל לילה. אתה תומך בצוות", הוא חייך, "כולל אותי. התוכנית היא סטנדרטית, האחוז מיועד למועדון, השאר בשבילך. יש יוצאים מן הכלל, אבל אלו יוצאים מן הכלל. אז כל התנאים אצלו. – מצמצם מעט את עיניו, אמר: – וכנראה לא יהיה קל איתך.
– ועם מי זה קל? אתה צריך לכבד את עצמך, ולא רק קצת, אלא בצורה כזו שלא תנגב את הרגליים.
- סביר. ודרך אגב - כאילו נזכרת במשהו - למה היא עזבה את מקום עבודתה הקודם ורצתה להצטרף אלינו?
- הייתי בהופעה שלך ושמעתי שיש לך מועדון הגון. כאן זה יותר קפדני. ככה שמעתי שיש הזדמנות להראות את עצמי אז באתי. אני לא מעוניין להשתמש במועדון חשפנות כהזדמנות למצוא לקוח ללילה. אתה מבין, - מיד עברתי אליך איתו, - שבמוסדות מסוימים אין בזה שום בעיה; אתה משחרר סכום קבוע מראש למועדון ועוזב עם לקוח, כלומר אתה "עוזב" ללילה אחד. האם זה מוכר?
הוא הנהן בראשו "בכנות, לא אכפת לנו מהיציבות המוסרית שלך, אבל אני מבין למה אתה מתכוון. אם לעתים קרובות הם "עוזבים", אז כל הערב עובדים עבור אחרים וללא הפסקה, והרווחים שלך בעסק שלנו אינם יציבים. הלקוחות הם שונים. האם הבנתי נכון?
- נכונה. אני לא מתכוון להרוויח כסף בזנות, והאמונות שלי לא מעניינות אף אחד, הן יכולות לגרום לעוינות של עמיתים. אבל לא אכפת לי מה הם עושים. בשבילי חשפנות זה מקצוע, ולא מקצוע קל.
- זה נכון. אני לא יכול לומר באופן מוחלט שבמועדון שלנו סקס אסור, אלא רק לבקשת הרקדנית. אבל זה נדיר ולא תמיד. זה כל מה שרציתי להגיד. בוא מחר. אתה צריך להשתלב באווירה הכללית של כל הבנות הרוקדות שעובדות בו זמנית. וסולו הוא עוד שלב, אם תגיע לזה.
"בסדר," קמתי והלכתי לחדר ההלבשה. כשעברתי את הבמה, הבחנתי במבטים המעריכים של הבנות. הייתי מתחרה ובדעותיהם הבנתי שאני חזק.
- למה אנחנו יושבים? אנחנו מתאמנים עוד שעה ונחים עד הערב, – שמעתי את קולו של מיכאל מאחורי.
החלפתי בגדים כשנערה ג'ינג'ית נכנסה לחדר. היא עברה, וישבה על כיסא, התבוננה בשקט בלבוש שלי, כבר הסרתי את האיפור.
"שמי ורה," היא אמרה, "את עובדת טוב על המוט, בדיוק כמו שאת רוקדת." אני רוצה להזהיר אותך שבהחלט תהיה לך תחרות עם נסטיה. היא עובדת כאן כבר הרבה זמן והיא העיקרית. אתה, אם לשפוט לפי מה שראיתי, תהפוך אותה למתחרה ברורה, והיא לא אוהבת את זה. חלקם כבר עזבו בגללה. היא המועדפת.
- איכשהו בנאלי, שוכב, אולי עם מישהו מההנהגה?
"אני לא יודע, החזקתי נר מעל זה."
פניתי אליה: - האם אפשר להסתיר את זה? שאלתי בלעג והסתכלתי בעיניה.
"זה לא ענייני," היא ענתה, מעט נבוכה, "אבל דיבורים על זה מתעוררים מדי פעם. אתה נשאר איתנו הרבה זמן?
"איך יכול להיות?" משכתי בכתפיי.
- איך הגעת אלינו?
"אם אתה מתכוון לחסות, אז לא. הרגע באתי ואני לא מכיר פה אף אחד. אני אעבוד ואראה מה ואיך.
לא רציתי להיות גלוי עם ורה. לא ידעתי שאפשר לסמוך עליה. שואו ביזנס לא אוהב כנות. אולי יש כאן חברים, אבל זה נדיר. ומי יודע, אולי היא שואלת ספציפית.
"נתראה מחר," אמרתי לורה, ותליתי את התיק שלי על הכתף ויצאתי החוצה. זה היה יום יוני חם בחוץ. היום יום רביעי, לא היום הטוב ביותר לעבוד בו. אין כמעט זמן עד שישי ושבת, אבל אתה חייב להראות את עצמך מחר. הוצאתי את הטלפון שלי וחייגתי מספר. כששמעה את התשובה היא אמרה:
היי, ויק. הכל בסדר. מחר אדון בחוזה וקרוב לוודאי שאחתום עליו... איך אדע, מחר אראה. בוא ניפגש בערב, אני פנוי היום... בבית הקפה שלנו נדבר שם.