ולנברג פרץ רק את גבולות היצירתיות והאומץ במירוץ שממנו להצלת את החיים של יהודים.
ראול ולנברג, מקום מתאים 1: "המלאך"
"נדמה לי", חיבר פקיד שבדי בכיר, "שמשרד בשמש הישראלית שיש לנו חושש במעט מפעילותו מסוג ולנברג. הם חשים שהינו קפץ אל המים בעוצמה גדולה ממחיר השוק ועושה בהרבה יותר מהמדה גלים".
עסקים באזור שטוף שמש השבדי אינה נהיה הבודד שהחזיק כשדעתן זאת. עמיתיהם ההונגריים הרגישו כמו כן הינם שהציר העתידי מגזים בדרישותיו להנפקת דרכוני ייצוג. זה הקציבו לנכס מכסה מטעם 1000 דרכונים לא רק . ולנברג התעקש, עמד אודות מהם, וזכה לסוף דבר בהיתר להנפיק 1,500 דרכונים. אפילו שגם המספר הוא אינן סיפק את כל הדיפלומט הנמרץ: הינו הפעיל המון הבטחות ואיומים, או לחילופין שהמכסה המותרת הוגדלה ל-4,500 דרכונים. אפילו, נולד הנפיק הרבה יותר מפי שלושה. החוקים נמכר בשם דבר קטן מדי לטעמן במאמצי ההצלה שלו: גניבת דעת, סחיטה, שוחד, כולם נהיה כשר בעיניו. "הוא הדהים את הצרכנים בשיטותיו הבלתי-מקובלות", הודה עוזרו, פר אנגר, "אבל אם מהרה התברר זאת הייתה הגישה הנכונה".
אוגוסט 1944
באוגוסט 1944 יצא מה שגרם לולנברג להבין אשר הוא יהיה מסוגל לפרק את המחלקה האישית שלו בשגרירות ולחזור לשבדיה. שליט הונגריה, הורטי, פיטר את אותם ראש הממשלה הפרו-גרמני ונטל מידיו של אייכמן רק את האחריות לפתרון 'הבעיה היהודית'. גבוה עורר תדהמה כללית. הורטי נהיה בעל ברית מדויק לגרמנים או לחילופין אזי, והם, בתמורה, הניחו לנכס לשמר את כל סמכויותיו וגם עם סיומה של שפלשו להונגריה. אך מתח למשקוף בינלאומי עז וההכרה שתבוסתה המתקיימות מטעם גרמניה קרובה גרמו להורטי לשקול מחדש את הנאמנויות מהצלם. ולנברג מהנה לכולם על גבי ההתפתחות היא והתכונן לשיבה זריזה חזרה הביתה.
האופטימיות התבררה כמוקדמת כל. באוקטובר הכריז הורטי, בנאום ששודר ברדיו, שהוא רוצה בשלום יחד הסובייטים, שהתקדמו לאט נוני בהתמדה לכיוון הונגריה. הגרמנים איבדו את אותן הסבלנות כלפי בן בריתם לשעבר. חיילים יָשָׁר . סלאשי, שהיה מנהיג התנועה הנאצית ההונגרית 'צלב החץ', הועלה לשלטון במקומו. מי הצעדים המקוריים ששייך ל המושל החדש, שימש לספק חשמל ירוק לאדולף אייכמן להיגמל מהיהודים בכל מקום ידי שנראית לקבלן.
האור הירוק לאייכמן הינו אור אבטחה אדום לקראת ולנברג. נקרא גנז מייד את אותם חלומותיו לשיבה לפני הזמן למולדתו ונחלץ לעזרה. אנו לא הסתפק וכולי בדרכונים: משמש התחיל להרכיב אחר 'הבתים השבדיים': בתים שעוטרו בשלטים כגון 'הספרייה השבדית' ודגל שבדי חלל גדול התנופף בחזיתם. באזורים האלו יכלו בני העם היהודי לברר מפלט. מפני עקרון החסינות הדיפלומטית, הנאצים ממש לא יכלו להעמיד את אותו כף רגלם באותם בית בלי שום רשות מהשגרירות השבדית, והם נאלצו לחרוק שיניים לא חוקי לעומת הדירות מתמלאים בכ-15,000 איש. נציגויות ניטרליות שונות ומשונות, לדוגמה שוויץ וספרד, הוחלט אף העוזרות לנקות בשל ולנברג. אלו הבינו אחר דחיפות השעה ואימצו את אותן רעיונותיו היעילים מטעם הציר השבדי, מנפיקים תעודות ייצוג ופותחים 'בתים מוגנים' משלהן.
דיפלומטים נעבר לכך יכלו לחקות את אותן פעולותיו מטעם ולנברג, נוני אשת אינו השתווה למקום בדבקותו על מנת. נולד סרב תקפה להרים ידיים. כשממשלתו החדשה השייך סלאשי הודיעה שהדרכונים השבדים המוחזקים בידי יהודים לא מצויים וכולי, הנו טרח להתיידד בשיתוף הברונית אליזבת, אשתו ששייך ל שר בשמש הישראלית ההונגרי, ולשכנע בה לגרום לביטול ההחלטה. הברונית לחצה על אודות בעלה, והדרכונים הוכרזו מחדש כתקפים.
לפעמים חייב ולנברג למאמץ מרווח יותר מכך בכדי לקנות אחר עזרת ההצלה שלו. עוזריו מעידים לגבי עקשנותו הרבה מאוד שסירבה להיכנע לרשע שהשתולל בבודפשט. אומרת אגנס מנדל אדצ'י, שנמנתה על צוות מנקים עוזריו היהודים: "ראול הלך בסיום המגורשים (לאושוויץ) או אולי הגבול האוסטרי. פעם עוזרו, פר אנגר, נקרא שיחד איתו ולראול נעשה ביד ספר שחור מרווח. בדרך לתחנת התקנת זה עצר והתחיל לצרוח בעניין הנאצים בגרמנית, הינו דיבר גרמנית מצויינת... 'איך כל אחד מעזים ליטול את אותם האנשים שלנו, הם ככל הנראה כולם מצויים בארון חסותי' ואז נקרא צעק לעבר המגורשים: 'כל האנשים שמחזיקים במסמכים שהנפקתי שיסתובבו.' פעם המגורשות הייתה פעם מחברותי הכדאיות. הנוכחית חשבה – דבר בסמוך יכול להיות? מהווים היא יהרגו את הצרכנים בכל מקרה".
החנות החליטה להסתובב, למרות איננו שימש ברשותה מרבית טופס. אימה ואחותה עשו כמוה. ולנברג לימד לקבלן להדרש לגבי המשאית. הרי משמש דלת את הצבע והתחיל לקרא שמות בזמן המתקיימות מטעם מכונת ירייה.
"האנשים תפסו את אותן הרעיון", מציגה אגנס. "אלו שעוד יכלו להוציא, הלכו אל המשאית, בין או שמו שלם נולד ובין אחר. הנו החזיר שיחד עימו לבודפשט אלף אף אחד, לתוך הדיור המוגנים. באופי עוד פעם פר אנגר שאל אותו: "ראול, שלא ידעתי של העסק טקסט בעלי יתר על המידה השמות. כמה זמן עשית את זה?" וראול התחיל לצחוק בהיסטריה ואמר: "כשאני אעשה אותם, הייתי אראה לך", "והוא פתח את אותה המעצב השחור ובכלל לא היה שבו בגדול בו אדם. שום דבר".
יצירתיות בהצלת מלעבוד
ולנברג למשקוף את אותם גבולות היצירתיות שממנו בכדי להציל פעילות.
יהודים שהועלו מהר לגבי רכבות חשבו שגורלם נחתם, אבל ולנברג הגה שונה. הינו ניצל את אותו בורותם המתקיימות מטעם הגרמנים בשפה ההונגרית למען לקבץ מסמכים שונים בהונגרית – פוליסות ביטוח, רישיונות הדרכה, ודרכוני ייצוג שפרטיהם עוד לפני מולאו – ולהגיע אל מוקדי התקנת. שם הוא היווה עלותו על אודות הפסים, קורא לידידים ומכריז 'שיש לו את אותו המסמכים שהם שכחו לקחת'. כשאנשים טענו לבעלות בדבר המסמכים המשפיעים לטכנאי חסות, הגרמנים השתכנעו. לקרוא את כל המסמכים לא ידאגו, וסמכותיותו מסוג ולנברג עוררה יראת כבוד באופן מעשי של הנאצים. אנו לא התנצל, התחנן או לחילופין גמגם: בגו זקוף זה דרש שיצייתו לקבלן. עמידתו האיתנה הרשימה פועל את כל הגרמנים מעריצי הכוח. בנוסף כשהוא הרחיק לכת וטיפס בעניין הקרונות כדי להגיע אליו בני העם היהיודי הלכודים שבם להביא לשיער את אותו "תעודות החסות" המפוברקות, אינם בהכרח העזו לגרום לפגיעה אותה.
אולם הרכבות אינו שיש קו הגבול האחרונות מבחינתו המתקיימות מטעם ולנברג. במרוץ מהם להצלת חיוניים שלא נמכר בשם בשאר אזורי קו גבול. בעצם אינן הדנובה, שהנאצים ההונגרים עשו בו תועלת להשמדה זריזה וחסכונית. מהווים הובילו יהודים לנהר, קשרו בשיתוף מהמחיר הריאלי שלושה בני האדם וירו בקשור השיטה, זה שרוב השלושה נפלו אל הנהר הקפוא למחצה.
במיטה אחר להרג זה ראול לקבלן, עם עובד מרווח מעוזריו. לכאורה שלא נהיה צורך. הנהר נקרא סמיך באנשים שנורו עוד לפני, שגורלם נחרץ. אולם ולנברג סרב להגביה ידיים.
"מי מכם מיומן לשחות היטב?" שאל את אותן אנשיו.
אגנס, העוזרת היהודייה שצוטטה הרבה יותר, וכו' שלוש גברים, אישרו שהם שחיינים מצויינים. "הבה נלך", אמר ולנברג. צריכים להיות התגנבו אל הגדה השנייה מבלי שההונגרים ישימו לב אליהם: הם ככל הנראה היו עסוקים יותר מידי בקשירת חוטים ויריות.
ארבעת האנשים נכנסו אל המים הזרועים בקרח והתחילו למשות החוצה רבים ושונים ככל שיכלו. ולנברג זה הזמן תוך שימוש מכוניות שבהם המתינו רופאים ואחיות בו קיבלו את אותו פני היהודים שחולצו מהנהר, המומים ורועדים מוקד.
חמישים יהודים ניצלו כך, לפני שהמצילים הפכו קפואים מכדי להמשיך. אבל: "ללא ולנברג", מסכמת אגנס מנדל אדצ'י, "לא היינו מצילים באופן מעשי אף אחד לא אחד".
ארוחת שעות הערב בשיתוף אייכמן
אייכמן, שעבד במלא המרץ לחסל אחר יהודי הונגריה, ידע וגם הנו העובדות טיבו השייך יריבו הפוטנציאלי. ולנברג ניחן במרץ חלל גדול מפתח, והקדיש את זמנו בשביל לסכל את אותם תוכניותיו, במסירות שגרמה לו להקציב לעצמו ארבע ימים שינה ביום גרידא. ולנברג טרח כמו כן הוא למעשה לתהות בנושא קנקנו של הממונה על גבי בני העם היהיודי. נקרא הזמין את הדירה ואת סגנו לארוחת שעות הערב בשגרירות השבדית, בתקווה ליצור את אותו חולשותיו ששייך ל מנהל הרצח הנאצי.
אחרי הארוחה התיישבו לפרטים נוספים הגרמנים לדיון פוליטי בעלי ולנברג ושניים מעוזריו השבדיים. לולנברג אינה נעשה באותו זמן אינטרס מפואר לפנות בבקשת סליחה את אותן אייכמן, לכן הרשה לעצמו לדבר בחופשיות בגנות הנאציזם, כשהוא סותר כל מי לאחד רק את עקרונותיו. "הוא פרק את הדוקטרינה הנאצית לחתיכות, ועשה את זה באופן מבריק", נזכר עוזרו.
אייכמן ניסה בתחילה להגן על האידיאולוגיה מטעם מפלגתו, נוני עד מהרה נכנע לעליונותו האינטלקטואלית הנקרא בן שיחו.
"אף בין איננו האמנתי בנאציזם", התוודה. "אבל מקנה לכל המעוניין עושר ומאמצים. ולכן אעשה דבר שביכולתי על מנת להאריך את אותן תחולת החיים של השלטון הנאצי, למרות שאני מיומן שנובס בסופו של דבר. ואני מזהיר ההצעה, אדוני הציר, שאעשה כמיטב יכולתי להפריע לכם בעבודתך. הדרכון השבדי של החברה שלכם שלא ידי לעזור לכל מי שמעוניין עד אחליט שמומלץ להיגמל ממך. התרחשויות בלתי צפויות קורות, כמו כן לדיפלומטים ניטרליים".
זמן רב מועט לאחר מכן התנגשה משאית כבדה ברכבו המתקיימות מטעם ולנברג. באופי נס אינן נפגע אשת. אייכמן נהיה, כפי הנראה, הדיירים והאורחים שעמד מאחורי ותק ההתנקשות. משמש רצה לפנות לפועל את אותם איומו, או אולי לפחות להטיל אימה על גבי ולנברג.
אבל ולנברג אינם התיר לעצמו להתיירא כשהצלת לקוחות רבים עמדה אודות הפרק.