Test

Close

לנצל את המחאה ליצירת עצמאות חילונית | דעה

המחאה מתחזקת מיום ליום, מספר המוחים גדל, וזה מרגש. אנחנו משתמשים בכלים העומדים לרשותנו: מהוצאת כסף מהארץ ועד סירוב להתייצב לשירות מילואים. אך הגיע הזמן לעשות חושבים לא רק על מה ומול מי אנחנו מוחים, אלא מה המחאה אמורה להשיג.

ההפיכה המשטרית שאנחנו מוחים נגדה לא עומדת בפני עצמה. מדובר בשלב ראשון שיסלק מהדרך את המשפטנים המטרידים, מהיועצים המשפטיים ועד שופטי בית המשפט העליון. תפישת שלטון החוק שלהם, ובעיקר גישתם הליברלית, מונעות מהחרדים והמשיחיים ליצור ישראל כדמותם: גזענית, לאומנית, מושחתת ובעיקר דתית.

טעות לחשוב שההפיכה נועדה רק למלט את נתניהו ממשפטו. למעשה, הגורמים השולטים בממשלה מנצלים את מצוקתו האישית כדי להשיג את מטרתם האמיתית: חיסול ישראל החילונית בדרך למדינת הלכה יהודית. האובססיה שבה מועבר חוק החמץ במקביל לחוקי המהפכה המשטרית היא עדות מצוינת למגמה. מתברר שהטרדת חילונים חולים בפסח חשובה להם לא פחות מההפיכה.

התנתקות של החילונים היא צו השעה

הגיע הזמן שהחילונים יפסיקו עם הוויתורים ה"פלורליסטיים"

לחילונים יש תרבות וחיי רוח, הם לא זקוקים לעזרת החרדים

בעוד רוב החילונים עדיין שרויים באשליה שניתן לקיים מדינה "יהודית ודמוקרטית", הצד השני מבין היטב שזה בלתי אפשרי. אפשר אולי לקיים דמוקרטיה שטחית ופגומה, אבל דמוקרטיה ליברלית אמיתית לא יכולה להתקיים כל עוד המדינה יהודית, וזאת משלושה טעמים עיקריים: ראשית, היהדות היא קודם כל ולפני הכל דת, ולכן אין שום יכולת לנתק בין דת למדינה כאשר הן כרוכות זו בזו. שנית, לגזענות, המכונה כיום "עליונות יהודית", יש שורשים עמוקים במסורת הדתית היהודית. שלישית, ההיסטוריה כבר הוכיחה כי השילוב הקטלני המצוי ביהדות בין דת לבין מאפיינים של לאום, יוצר שוב ושוב קנאות דתית לאומנית שמחריבה את עצמה.

החדשות הרעות הן ש"הגוש האמוני" החותר למדינת הלכה הולך וגדל, ולכן יכולתו לשלוט תהפוך בעתיד הקרוב למוחלטת. מצד אחר, גוש ההתנגדות אינו הומוגני, וכולל קבוצות שחלקן לא מוכנות לחיות זו עם זו. לכן הסיכוי שתקום בעתיד הקרוב ממשלה יציבה מכוחותינו הוא נמוך, ויקטן עוד יותר ככל שיעבור הזמן.

אם המטרה של המחאה היא לסכל את ההפיכה המשטרית, הרי שבסוף נאלץ להתפשר על מתווה עקום כזה או אחר כמו אלו הנזרקים לאוויר בזמן האחרון. האם זה יפתור את הבעיה שלנו? ממש לא. הממשלה הזו אולי תתקשה קצת בהשגת מטרותיה, אבל סביר להניח שיהיו מספיק חורים במתווה שדרכם היא תצליח להתקדם לעבר האפלה. ובכלל, גם ללא הפיכה אנחנו חיים בשיטת משטר שסירסה לחלוטין את הרשות המחוקקת, הפכה את הממשלות לגדולות באופן שמונע מהן לתפקד, וממליכה באופן כמעט שיטתי שרים ושרות שאינם מתאימים, או לפחות אין להם שום כישורים לשמש בתפקיד שאליו מונו.

אולי המטרה היא הפלת הממשלה? אבל מה נקבל בתמורה? נבחרי ציבור נרפים שמוכנים להמון פשרות כדי להיות בשלטון? ממשלה רעועה ומשותקת כמו ממשלת השינוי ז"ל, שתהיה תלויה בזרוע חרדית או משיחית שתמנע כל תיקון של עוולות הממשלה הנוכחית? ממשלה כזאת לא תעשה דבר מעבר לשמירה על המעט שקיים, ותיפול כנראה הרבה טרם זמנה, רק כדי להיות מוחלפת בממשלה אמונית נחושה ונוראה יותר. כלומר, גם הפלת הממשלה אינה פתרון לטווח הרחוק.

המחאה הפתיעה את הצד השני בעוצמתה ובדרכי הפעולה שננקטו בה. זוהי הזדמנות נדירה שאסור לבזבז, מאחר שניתן להפתיע רק פעם אחת, ויש להניח שבסיבובים הבאים הצד השני יהיה מוכן. בעיני, המטרה היחידה שראוי להילחם בעבורה היא היפרדות מהגוש האמוני לטובת עצמאות חילונית. אין לנו ערכים משותפים, אין בינינו אתוס משותף אלא רק סלידה הדדית. מדוע אנחנו מסכינים עם שלטון של קבוצות שאינן שותפות בנטל אבל מתמחות בשאיבת כספי מדינה? האם מישהו מוכן שכספי המסים שלו ישמשו בצורה כה נרחבת למימון אברכים והתנחלויות?

אם כבר עברנו את שלב הפחד והתחלנו לנקוט צעדים שנראים אפקטיביים, אין טעם לעשות זאת רק כדי לחזור לרע שכבר היה ולהתנחם בכך שמנענו רע גדול עוד יותר (שכנראה גם לא נוכל למנוע בטווח הארוך). הגיע הזמן לנצל את מנופי הלחץ שאיתרנו כדי לדרוש קיום עצמאי — אם לא כמדינה נפרדת אז לפחות כאוטונומיה חילונית־ליברלית בעלת ממשל עצמאי. יהיו לנו נבחרי ציבור שנהיה גאים בהם, מערכת משפט לתפארת, כלכלה עצמאית שלא תצטרך לתמוך באלו המעוניינים להמיט עלינו חורבן, וחופש אמיתי לקיים חיים חילוניים ליברליים ללא כל כפייה דתית והדתה.

עד לאחרונה הנחתי כי בהעדר כוח פוליטי, גם אם הציבור שלנו יפנים שזה הפתרון היחיד העומד בפניו ייקח הרבה זמן עד שנצליח, צעד אחר צעד, להשיג אוטונומיה. אבל המחאה הזאת מעידה שיש בידינו כרגע (ולא לאורך זמן) את הכלים לעשות זאת הרבה יותר מהר משחשבתי. הכוח שאנחנו מפגינים היום ישתיק, אני מקווה, גם את כל אותם אלה שתמיד מגיבים לרעיונותי באמירות כמו "מי ייתן לנו אוטונומיה". אכן, איש לא ייתן לנו אוטונומיה על מגש של כסף, אבל המחאה הזאת מוכיחה שיש בידינו כיום כלים כדי לקחת את האוטונומיה ולמעשה לכפות את הצד השני לתת לנו אותה. יש תשובות מצוינות גם לתהייה השנייה שתמיד עולה: "איך בדיוק אפשר לעשות זאת במדינה קטנה ומעורבבת". לא כאן המקום לפרט, אבל יש כבר תוכניות מגירה שיאפשרו פיצול. זה לא יהיה מושלם, אבל זה יהיה הרבה יותר טוב ממה שיש לנו כיום.

המכשול היחיד העומד כעת בפני היפרדות הוא הנכונות של הציבור החילוני־ליברלי לבחור בפתרון הזה. יש לנו עכשיו הזדמנות חד־פעמית ללכת לכיוון הזה. חבל שנפסיד אותה רק משום שרובנו עדיין שרויים בחלומות על ישראל מאוחדת וליברלית שכבר איננה. אמת, קל הרבה יותר לסרב לשרת או לנקוט צעדים כלכליים בעבור ערכים ממלכתיים שמתאימים לפנטזיה שקיימת עדיין בראש של רבים מדי מאיתנו. אבל רק אם נכיר בכך שהמחאה לא תצליח באמת להפוך את ישראל למדינה שאנחנו רוצים שתהיה, ובכך שאנחנו לא יכולים להכניע את הצד השני לטווח הארוך ושהצד השני לא יוותר על החזון שלו, ורק אם נעז להסיט את המאבק לכיוון של יציאה לעצמאות במקום לדבוק בפנטזיה הממלכתית, או אז יהיה למחאה הנפלאה הזו ערך אמיתי.

הכותב הוא יו"ר "הפורום החילוני"