*/
Sourceעכשיו שקראתי את Whistling Vivaldi שמתעסק בנושא stereotype threat ואיך זה משפיע על מיעוטים בסיטואציות שונות, יש לי אפילו תימוכין מחקרי למה הדברים האלה כל כך הרסניים.
לפני כך וכך שנים הייתי בקורס בחירה והמרצה בחר להדגים ״ריקוד״ באמצעות אנימציה של רקדנית על עמוד. הרגשתי איך אני בוערת מכעס עד שהוא סוף סוף העביר את השקף הזה ואז מישהו שאל שאלה והוא החזיר אותו אחורה! בשלב הזה כבר לא יכולתי יותר וצעקתי למרצה שיעביר את זה כבר והוא ענה ״מה, אבל חשבתי שזה מצחיק״.
אבל זה לא מצחיק וזה לא חמוד. וזו לא סתם בדיחה לא מוצלחת. זה עוד פעם להגיד לנשים ״אתן לא שייכות לפה, אתן אובייקט, תמיד תהיו סוג ב׳ ליד הגברים שהמרחב שייך להם ורק להם״.
וזה פוגע בנשים בכל כך הרבה מישורים. מיידית - אני לא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר. פספסתי את הלמידה. בהמשך - כל הזמן שכבה נוספת של חשש מודע ולא מודע שאני לא שייכת לפה, שכל טעות שלי מיד תשויך לזה שאני אישה, שהגעתי לכאן בטעות. זה פוגע בביצועים. זה פוגע בקריירה. זו התנהגות שצריכה להעלם מהעולם וכמה שיותר מהר.
השעיה זה מסר חזק וברור ״לא בבית ספרנו״. תודה לטכניון.
וגברים שחושבים שזה הלך רחוק מדי - ובכן, אתם לא מיעוט במרחב גברי ואתם לא מבינים. מותר לכם להביע את דעתכם, היא פשוט לא נכונה במקרה הזה.