*/

מואמר טנבל מטורקיה הגיש בקשת מקלט.

בראיון אמר כי "מעבר לבעיות הכלכליות, אין לו בעיות נוספות בארצו וכי בכוונתו לחזור למדינתו אחרי שנה, שנה וחצי".

כשנשאל מדוע טען בבקשת מקלט שנרדף על רקע פוליטי, ענה ש-"העו"ד אמר לי שאני אמסור סיבה קטנה למה אני פה".

הוא נדחה על הסף, אך לא לפני שעברה שנה וחצי שבה התאפשר לו לעבוד. ייתכן ויגיש ערעור, ואז יקבל עוד שנה וחצי לעבוד כאן.

ביה"ד לא חייב אותו באגורה שחוקה של הוצאות, לטענת הדיין דותן ברגמן, בגלל שהערר נדחה על הסף ללא בקשת תגובה מצד המדינה.

(כאילו שהזמן שלקח לו לקרוא את הערר המופרך הזה ולכתוב פסק דין ממומן מהכיס הפרטי שלו).

תחילת הפתרון לפארסה הזו, היא לדאוג שמהגרים שפותחים בהליכים משפטיים ישלמו הוצאות משפט כבדות. בשבוע שעבר פרסמתי שמרביתם כלל לא משלמים את ההוצאות המעטות שכן משיתים עליהם.

לשמחתי, ימינה כבר הכניסו למצע שלהם דרישת ערובה לתשלום הוצאות משפט והתניית כל הליך נוסף בתשלום עבור הליכים קודמים.

(גילוי נאות: כתבתי לבקשתם את המצע, אך אין באמור משום הבעת תמיכה במפלגה מסוימת)

המקרה של מואמר הנחמד מוכיח כי בנוסף לצעדים אלו, יש להחיל חובה מנדטורית על דייני בית הדין להשית הוצאות משפט, למעט מקרים חריגים ומנומקים מאוד.